"עוד יש מפרש לבן באופק מול ענן שחור כבד כל שנבקש לו יהיה" - (נעמי שמר)
יום הכיפורים עבר וכמוני אני מאמין ישבו עשרות בבתי כנסת ברחבי הארץ וסיכמו לעצמם את אירועי השנה שחלפה לה וחשבו על המאורעות שמצפים לנו בשנה הקרובה.
אני ישבתי, חשבתי וכאבתי את המדינה שלי. לאיזה תהום הידרדרה בשנים האחרונות המדינה שאני כל כך אוהב, שהייתי מוכן להילחם ואף למות למענה.
מדינה שבצורה חוקית מגרשת את אזרחיה מבתיהם, ללא כל סיבה ניראת לעין, תוך רמיסת הדמוקרטיה, תוך התעלמות והתגייסות מוחלטת של כוחות רבים שהיו אמונים ואמורים לשמור על הדמוקרטיה.
מדינה שאחרי שמגרשת את אזרחיה ומשכנת אותם במקרה הטוב במחנה קרוואנים, אך גם משליכה אותם בכפרי נופש ובתי מלון ללא פרנסה וללא חינוך מסודר לילדים.
מדינה שבה מתעלמים מצרכיו של הזקן ועוד מפחיתים את תקציבו החודשי אותו חסך לפי חוק, דרך הביטוח הלאומי במשך שנים.
מדינה בה דוחים את היציאה לפנסיה של אזרח ששנים מתכנן לפרוש בגיל 65 וחסך, שוב - לפי חוק, עבור היציאה הזו.
מדינה שבה מטרטרים את האזרח הפשוט ומונעים ממנו את המגיע לו כי אין לו את היכולת לתבוע דרך בתי המשפט.
מדינה בה העובד הזר שעזב בית ומשפחה (נכון מרצון) ובה לעבוד בעבודות שאנו לא רוצים יותר לעבוד בהם, הפך לאוויר ואיש אינו זועק.
מדינה בה לפי חוק, (חוק נתוני האשראי) מותר לגופים מונופוליסטים לחדור לפרטיותך.
מדינה בה עבר חוק - היה וחסכת כסף בשיטת קופות הגמל ואתה רוצה למשוך אותו לפני גיל 60, כי למשל בנך זקוק לניתוח דחוף, המדינה תיקח ממך 35%.
מדינה שבה כבר אינך יכול לתרום כסף דרך עמותות, כי אתה לא יודע אם הכסף שאתה תורם יגיע לפחות בחלקו ליעדו.
ואז את צועק (בלבך, כמובן) 'אלוהים, איפה נעלמה הבושה' ואתה כואב כי יש כל כך הרבה מה לתקן. מאיפה מתחילים? איך מביאים לשינוי?
פתאום אתה נזכר כי מעבר לנהר סבסטיון (ככה זה מרגיש לפעמים) כתב בערב ראש השנה יאיר לפיד את מאמרו - "אני פוחד", ואני מצטט: "אני יודע שמשהו נורא לא בסדר, אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל לשנות אותו. מהמקום הפוחד שלי זה נראה כאילו עברנו איזו נקודת אל-חזור, שאחריה הדברים לא ניתנים לתיקון. הם הפכו לצו גורל. אתה מרגיש אידיוט כשאתה מפגין, אתה מרגיש אידיוט כשאתה מדבר על זה עם החברים בסלון. הקלקול כל כך יסודי, שהוא נראה טבעי".
בנקודה זו כהרגלי אני חושב על הילדים שלי ועל הנכדים שיהיו לי בעזרת השם, ושואל את עצמי מה אגיד להם בעוד 20-30 שנה כשישאלו "אבא", או "סבא, כשהמדינה כל כך הידרדרה ועמדה לפני חורבן, מה אתה עשית כדי לעצור את זה? מה עשית כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה יהודית כמו שאתה נולדת וחיית?"
כאן אני שואל את עצמי - מה אגיד לילדיי? איך עושים את השינוי? איך מצילים את המדינה?
חייבים לעשות משהו, חייבים לאחד את כל הכוחות ולעשות. אנו בני ה-30 ו-40, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, חייבים לעשות משהו פן יהיה מאוחר מדי. פן לא יהיה לנו מה להגיד לילדינו ונכדנו.
ראשית, אנו חייבים להגדיר את כללי המשחק. אנו צריכים להסכים על כללי משחק, כאלה שבהם הדמוקרטיה גם תיראה וגם תישמע. אנו צריכים חוקה, אנו צריכים חוק משאל עם, ואנו צריכים לבחון במשותף את שיטת המשטר בישראל.
בסקר שנערך לאחרונה על-ידי הוועדה הציבורית לבחינת מבנה הממשל במדינת ישראל הוצגה השאלה: מהי לדעתך הדרך הטובה ביותר להכריע בנושאים בעלי חשיבות עליונה לעתיד המדינה?
לשאלה זו השיבו 48% כי משאל עם הינה הדרך הטובה ביותר לעומת 30% בידי הממשלה והכנסת ו-15% באמצעות בחירות חדשות.
בנוסף, בתשובה לשאלה האם מדינת ישראל היא יותר מדי או פחות מדי דמוקרטית השיבו 43% מהנשאלים כי מדינת ישראל היא פחות מדי דמוקרטית, בהשוואה ל-37% שהיא דמוקרטית במידה המתאימה.
כל זה מצטרף לאמון הנמוך שנותנים האזרחים בממשלה (37%) בכנסת (35%) ובמפלגות (26%) ולאי שביעות הרצון של הנשאלים מיכולת הממשל לשמר ערכי דמוקרטיה - (48%) בלבד.
אני יודע כי ידידי משמאל מרגישים עכשיו על הסוס ולא רואים איך אני יכול להפיל אותם משם. אך להזכירכם, העולם הוא גלגל - אותו ראש ממשלה, רק לפני כ-20 שנה היה נשוא שינאתם.
אני מצפה ומקווה שכל מי שהמדינה והדמוקרטיה היהודית חשובה לו, יצטרף, יקום, יזעק וידרוש את השינויים הדרושים.
עכשיו, שההינתקות כבר מאחורינו, האם לא הגיע העת לעשות, האם לא הגיע הזמן להתגייס מכל קצוות הקשת הפוליטית ולדרוש את העברת ההחלטות העקרוניות לידי העם, במיוחד כשאנו מודעים לתוצאות העגומות של הסקר המראות כי הערכה שלנו לחברי הכנסת והשרים נמוכה מאוד.
משאל עם צריך להיות בכל נושא מהותי לחיים במדינה, ולאו דווקא רק בנושאים מדיניים. גם בנושאים חוקתיים וחברתיים כגון שינוי שיטת הבחירות, חוקה חדשה לישראל, הצטרפות לשוק האירופי ועוד.
אני יודע כי המתנגדים לנו משני צידי המתרס הפוליטי יקפצו כהרגלם ובלי מחשבה ארוכה ידקלמו את משפטי המפתח שלהם כי חוק משאל העם מסיר את האחריות מהכנסת ומכרסם בשלטון הפרלמנטרי במדינה. בנוסף לכך, יביעו זלזול תהומי באינטליגנציה של העם ויכריזו כי אין למרבית העם את הידע הנדרש על-מנת לקבל החלטה במושא המשאל וההחלטות שלו הם כתוצאה ממניפולציה רגעית.
אנו, אנשי "שחר כתום", שמטרתם ליצור בישראל חברה בריאה יותר המסתמכת על ערכים יהודיים, יוצאים בקמפיין לקדם חוקים שיגדירו בצורה הוגנת את כללי המשחק של השלטון במדינת ישראל. אנו מצפים כי יצטרפו אלינו אנשים מכל גווני הקשת, ירימו איתנו את הכפפה על-מנת לקדם אותנו לקראת מדינה דמוקרטית והגונה יותר שנהיה גאים לחיות בה.
ואחתום כמו שהתחלתי: אז תן שלווה ותן גם כוח לכל אלה שנאהב. כל שנבקש לו יהי. (נעמי שמר)