אך לפני מספר ימים קיבל בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ, החלטה מאד שלילית ומקוממת, החלטה הנותנת את חותמת ה"דין" וה"צדק" לאפליה קיצונית של חלק מתושביה החרדים של בית"ר, (אלא שאינם קשורים למפד"ל, לש"ס וליהדות התורה) – תוך מניעת מזון ממלכתי מילדיהם של אותם חרדים, על-אף השעות המרובות בהם הם שוהים בבתי הספר, ועל אף שמעבר לכביש, במוסדות של המפד"ל ש"ס ויהדות התורה, היד הממלכתית פתוחה, וארוחה יומית (מפוקחת ומבוקרת ע"י המדינה) מוגשת על-פי חוק לכל תלמיד ותלמידה.
בית המשפט "הלך" על פירוש דווקני של החוק הרע ומזיק, המסדיר את ההזנה רק ליישובים ושכונות בהן הוחל חוק יום לימודים ארוך.
לאחר תקופה ארוכה בה נחה עטי, ונמנעתי מלכתוב במדור המאמרים של Nfc, פרצו המילים מידי, והגבתי מאד בחריפות על פסק הדין השגוי הזה (והרי אין ערעור על החלטות בג"צ – אלא ערעור ע"י הציבור ובפני הציבור).
מספר שעות אחר כך, פורסם מאמר התומך בפסק הדין, ע"י רוני אלוני, מאמר שאני דוחה את תוכנו מכל וכל – אך אנו חיים במדינה חופשית, הבמה היא במה לכל, וודאי אם דעות אפלות לדעתי, ננקטות ע"י בית המשפט העליון, קיימת זכות ל"שאת" אותן, וקיימת אפילו החובה לפרסם אותן.
הכל היה שפיר עד אשר הגעתי לשורת התיאור שלל תאריה של הגברת רוני אלוני הנכבדה, ובהם מצאתי את: "הכותבת עומדת בראש המרכז המשפטי לילדים ונוער נציבות קבילות הילדים".
הדבר הראשון שעשיתי, פניתי בחתימתי, על דפי אתר זה (בתגובות) תחת השם שמעיה'לה – ילד חרדי לא ממלכתי ורעב, אל ראש נציבות קבילות הילדים, הגברת רוני אלוני, בבקשה שתכרה אזנה למצוקת קיבתי המקרקרת, כל יום החל משעות הצהריים, וראש נציבות הקבילות לילדים, לא מצאה לנכון להשיב לשמעיה'לה (וכי מה תענה? שמעיה'לה, מדינת ישראל דנה אותך לקרקורי בטן עקב אשמתך האישית בכך שהוריך לא חברים בש"ס ולא שלחו אותך לבית ספר של ש"ס?)
ובמקביל התחלתי לבדוק, איזה משרד ממשלתי מפעיל את הנציבות הזו.
ומסתבר שה"נציבות" לא נציבות היא, כי אם עמותה פרטית המנוהלת ע"י הגברת רוני אלוני, חברת מועצה לשעבר בעיריית ירושלים, מטעם שינוי, לוחמת וחולמת אנטי-חרדית ידועה משכבר הימים.
גניבת דעת הציבור? מתהדרים בנוצות לא להם? דעתי הרי ברורה, אך ישפוט כל קורא לעצמו.
המשכתי ובדקתי מה עושה העמותה, מלבד מלחמתה בילדים רעבים מן המגזר החרדי, ונגלה לעיני פרויקט אשר כאמור ממבט ראשון, ואפילו ממבט שני נראה פרויקט לתפארת מדינת ישראל, פרויקט תרגום ספר החוקים לשפת הילדים "התרגום השבעים ואחד"
העמותה הנ"ל פונה למשפטנים, סטודנטים למשפטים ואחרים – אם ישירות ואם באמצעות לשכת עורכי הדין, בבקשה שיתרגמו את ספר החוקים שלנו "לשפת הילדים", או כמו שנכתב באתר האינטרנט של העמותה: "מטרת הפרויקט ליצור ספר חוקים בו תמצית מובנת של כל חוק ותקנה שיש בה היבט הנוגע לילדים. עמותת נציבות קבילות הילדים והנוער פועלת לדמוקרטיזציה של המידע, הנגשתו והטמעתו בתודעת ציבור הצרכנים הקטינים דוברי עברית, ערבית, רוסית, וילדים חרדים להקניית מודעות לזכויות בנושאי צרכנות, קניין, דיני משפחה, נזיקין, הטרדה מינית, זכויות נוער בעבודה, חוקי יסוד ועוד".
יפה? מקסים?
בואו נבדוק.
בכמה שפות ייכתב הספר. הוא ייכתב בעברית, בערבית, ברוסית, ובחרדית – עברית רובינו מדברים, ערבית חלקנו מדברים, רוסית – כולנו שומעים, אבל חרדית? מישהו שמע על השפה הזו? מילא היו כותבים יידיש, אבל: "דוברי עברית, ערבית, רוסית, וילדים חרדים" - האם תיכתב גירסא ייחודית לילדים חרדים? האם החוק מבדיל בין ילד חרדי וביו ילד שאינו חרדי כך שצריך להקדיש קטגוריה ייחודית לילדים חרדים?
אתם יודעים מה? במחשבה שלישית, לאחר עיון בפסקי הדין של כבוד השופט מישאל חשין בעניין בית"ר ובעניין גני ילדים חב"ד ודאי שחובה להוציא גירסא נפרדת לחרדים. ואנוכי, הלפרין אפרים, החילוני האולטימטיבי, מתנדב, כאן ועכשיו, לתרגם לשפת הילדים החרדים את החוקים הקשורים ליום לימודים ארוך.