בכותרת עיתון מעריב מיום 30.10.05 - נכתב: "אנשי שמאל נגד הנובל של אומן". כמובן שהנושא קיבל תהודה תקשורתית הולמת, לרבות ראיונות ופרשנויות למיניהן. העצומה שמדובר בה מתפרסמת באינטרנט ולדעת יוזמיה, רובם אגב בחו"ל (והעצומה מקורה בחו"ל) - יש לבטל את פרס הנובל שניתן לפרופ' אומן ושותפו לפרס, מכיוון שתרומתם בתחום הכלכלה ותורת המשחקים מעודדות תפיסות מלחמתיות באמצעות עבודתם המדעית.
ומה הפסול שנמצא בפרופ' אומן? הוא משתמש בניתוחים שלו, מתורת המשחקים, כדי להצדיק את הכיבוש הישראלי והדיכוי הפלשתיני. יותר מזה, פרופ' אומן הגדיר את הפינוי מעזה כ"גירוש" ואת מדיניות שרון כדהירה מסוכנת לשלום, וככל שישראל תחכה יותר זמן ותמתין, הפלשתינים יאלצו לוותר יותר.
כמובן, שלפי תפיסת השמאל הרדיקלי מדובר בדעה מסוכנת ובניתוח מדיני שיאלץ את הפלשתינים שוחרי השלום והצדק לבצע ויתורים כואבים כמו הפסקת ירי הקסאמים ואפילו שליחת שאהידים מתאבדים, ולוותר על פרס בצורת 70 בתולות לכל מתאבד (מעניין שבנושא זה לא יצאו הפמיניסטיות ולא שוחרי השמאל למאבק, או תגובה על פגיעה וניצול נשי).
מיד לאחר פרסום העצומה באינטרנט הצטרפו אליה גם כמה עשרות ישראלים, אוהבי ישראל מובהקים, כמו ד"ר רוחמה מרטון, נשיאת רופאים למען זכויות אדם, שלטענתה דעותיו של פרופ' אומן יש בהן לחץ המכוון לפלשתינים לוותר על מאבקם ולהכריח את הצד השני לעשות ויתורים לא מוסריים. ובכלל, הגב' מרטון לא מבינה למה במקום גינוי עולמי הם מקבלים פרס עולמי.
כמובן שעצם היות פרופ' אומן גם חבר בפורום הימני - "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", אינו פועל לטובתו בעיני אותם אינטלקטואלים שמאלנים.
יש לציין, שאם היה מדובר בזוכה פרס נובל מ"המליה" של גב' מרטון והשמאל הרדיקלי הישראלי או העולמי, או אינטלקטואל שונא ישראל, משמיץ ישראל, הגישה היתה בוודאי אחרת.
רק לאחרונה נבחר פרופ' ממוצא יהודי, נועם חומסקי, שונא ישראל מובהק ומשמיצה בכל פורום עולמי, כאינטלקטואל מוביל, והשמאל יצא בריקודים ובהורה עולמית לכבודו.
מכאן אנו לומדים שפעילי שמאל וחכמיה אינם משתמשים בידע שלהם, במחקרים המדעים שלהם לקידום רעיונותיהם ותפיסת עולמם הפוליטי, אלא שומרים בקנאות על אובייקטיביות והפרדה בין פוליטיקה ומדע.
כך יוצא שבוויכוחים, סמינרים בינלאומיים או מפגשים, הרצאות, השמאל "כמובן" נמנע מלהביע דעותיו נגד ישראל, מדיניותה והתנהלותה - ורק כתוצר לוואי הוא מבקר, משמיץ ומסית נגד המדינה וממשלתה.
כך עשו כמה מהסופרים והסופרות המובילים בישראל בהגיעם למפגשים בחו"ל, חלקם אגב על חשבון משרד החוץ, כך גם אמנים במיצג המזוויע באוסלו ובאנגליה. כך הרשו לעצמם חכמי לונדון להחרים פרופסורים ומרצים מישראל, עד אשר התנגדות עולמית הכריחה אותם לוותר על החרם. ואם בכל אלה אין צביעות, התרפסות והתבטלות, על הציבור לשפוט ולהחליט.
אבל בכל אלה אין כל חדש. אם נעשה סקירה היסטורית קצרה ומדגמית לעבר שלנו, נראה שתמיד היו קבוצות קטנות של חריגים מרגיזים וצבועים, מאז יציאת מצרים, דרך המתייוונים, המומרים בספרד, החנפנים בשואה, עד לימינו אלה. הם פעלו לא רק כדי להציל את עצמם מפגיעה או הגליה, אלא בחלקם גם מתוך הזדהות אידיאולוגית.
כמו גוף האדם, כך גם אומה ומדינה, יש לה צורך להפריש מגופה גורמים מיותרים, וכך צריך להתייחס לחותמי העצומה ובמיוחד ליהודים שבהם - תוך הוקעתם מקרבנו.
ולפרופ' אומן ושכמותו צריך לאחל אריכות ימים והמשך פיתוח תיאוריות מדעיות מבריקות.