מתחילים ספר חדש: א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרת וְדִי זָהָב: זהו החמישי והאחרון בחמשה חומשי תורה ובו נסגר המעגל של התורה בכלל בהיותו נאום סיכום של משה רבנו נותן התורה. (רש"י): "אלה הדברים. (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן - לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל". איזו עדינות של המנהיג; הוא ממתין עם התוכחות עד לנאום הפרידה וגם אז הוא מוכיח ברמזים בלבד, שלא לבייש.
אל מה רומז משה רבנו בדבריו? רש"י מפענח זאת עבורנו:
במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות יז ג) מי יתן מותנו וגו':
בערבה. בשביל הערבה שחטאו בשטים בערבות מואב.
מול סוף. על מה שהִמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד יא) 'המבלי אין קברים במצרים' וכן בנסעם מתוך הים שנאמר (תהלים קז ו) 'וימרו על ים בים סוף'.
בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כא ה) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:
וחצרות. במחלוקתו של קרח. (ספרי) ד"א אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע ואתם נדברתם במקום (= דברתם סרה בה').
ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:
ובכל המקומות והמצבים הרמוזים בדברי משה, היו בטוחים כי למרות הכל הם יהודים טובים ואינם נפרדים מהקב"ה. האמנם לא נפרדים? מסתבר שפרידה יכולה להיות חד צדדית.קשר - מחייב הדדיות.
'יהודי אינו רוצה ואינו יכול להפרד מה'', אומרים גדולי החסידות. הוא רק רוצה שה' יתנהג וינהיג את העולם על פי נטיות לבו הוא.
משה רבנו מוכיח אותנו על שבמעשינו אנו מפרידים את עצמנו מה'. על הפסוק: מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן: (משלי כ"ח כג), עורכים חז"ל השוואה בין גישתו של משה רבנו לבין הגישה של בלעם: משל דמשה ודבלעם למה הדבר דומה? לבן מלך שיש לו שני שרים אחד אוהבו ואחד שונאו. האוהב אומר לו: 'בני הזהר שלא תעשה עבירה, שאביך מלך ודיין ואם ישמע לא יחוס עליך אלא יענישך'; והשונא אומר: 'עשה כל תאות לבך כי המלך אביך ואינך ירא משום דבר'. כך משה האוהב אמר לישראל 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם'. וכתיב 'וחרה אף ה' בכם וגו''; אבל בלעם השונא אמר להם 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל וגו''; עשו כל תאות לבבכם, כי לאומות עושה כל הרעה שגזר עליהם שנא' 'לא איש אל ויכזב' אבל בכם, שאתם בניו, אם גזר רעה 'הוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה'.
בין המצָרים
פרשה זו נקראת תמיד לפני תשעה באב, הצום החותם את ימי 'בין המצרים'. מה הקשר בין תוכן הפרשה לימי בין המצרים?
(כלי יקר): בין פארן ובין תופל. לשון בין ובין - בין י"ז בתמוז לט' באב; כי 'פארן' היינו מעשה מרגלים אשר בו בכו בכיה של חנם והוקבע בכיה לדורות בליל תשעה באב. ו'תופל' היינו העגל אשר עשו; מעשה העגל רמז ב'תפל' כי מצינו לשון זה בע"ז בכמה מקומות: בירמיה (כג יג) כתיב "ובנביאי שומרון ראיתי תִּפלה הִנַבְּאו בבעל וגו"',
וכן אמרו עושי העגל (שמות לב ד) 'אלה אלהיך ישראל', ובזה נתנו תִּפְלָה לא-להים וזה היה בי"ז בתמוז ובו ביום נשתברו הלוחות. ובקיעת אבנים אלו הוקבע לדורות, כי בי"ז בתמוז הובקעה חומת העיר ואבניה; ובין ב' גבולים אלו ישראל רובץ בין המִשְפתַיִם. וזהו לשון בין ובין הנאמר כאן וכמ"ש (איכה א ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים. כי בין חטא העגל ובין חטא המרגלים כרע רבץ (שהרי על חטאים אלה אנו חוזרים שוב ושוב).
כי בדרך הטבע, אין הצלה מפני עקת אויב אלא באחד משני דרכים או בשניהם כאחד: או מצד השגחת הש"י המציל לכל הדבקים בו אף אם אינן עצומים בטבע. מ"מ, כשהן מקיימין 'ואהבת את ה' אלהיך', הגורם הדביקות בהש"י; אז הוא מציל לכל הדבקים בו. או מצד הטבע, כשהן מקיימין 'ואהבת לרעך כמוך'; אז 'איש את רעהו יעזורו'; אף אם הם חוטאים וסר ה' מעליהם - מ"מ יש להם קצת תקוה בדרך הטבע, אם לא יעמוד מולם כח חזק במיוחד.
שתי אפשרויות הצלה אלה, שמביא הכלי יקר, מחייבות מציאות של 'דמות מופת' מלכדת: אהבת ה' תיתכן באמצעות הדבקות בצדיק ובדרכו. אהבת ישראל תיתכן כשיש מנהיגות המלכדת עם, מאוסף של פרטים, לכדי יחידה מגובשת.
משה רבנו הוא דמות המופת האולטימטיבית (או אולי היהודי האולטימטיבי, שזה אותו דבר). הוא ניצב במרכז ההוויה היהודית והאחדות נוצרת מכך שעיני כל ישראל נשואות אליו.
בפועל יתכן שמישהו יהיה קרוב אליו פיזית אבל מסתכל החוצה בגעגועים... יתכן גם שיהיה רחוק פיזית אבל מסתכל למרכז בגעגועים. מי משניהם קרוב יותר למשה רבנו ולדרכו?
אדם נוהג להביט למקום בו הוא מבקש להיות. אם הוא מביט אל משה רבנו, המרחק הטכני אינו מפריע. וגם להפך נכון. קירבה טכנית למשה רבנו אינה מבטיחה דבר למי שמביט החוצה, אל מחוץ למסגרת היהדות.
טור זה משתדל לייצג את דרכו של משה רבנו. הוא מוכן לענות, בע"ה, על כל שאלה שהנחת היסוד שלה תואמת את הנחת היסוד שאנו יהודים ורוצים להשאר יהודים. הוא אינו יכול ואינו רוצה להתווכח עם מי ששואף לצאת מן היהדות. זה חורג מן המטרות שהציב לעצמו ואולי גם מיכולתו.
נכון לעכשיו עדיין אין בתוכנו אחדות משום סוג. גם אין הסכמה על דמות מופת ואפילו לא על הצורך בדמות כזאת. לא נותר אלא להתרפק על הבטחת ה' בפי הנביא (יחזקאל לו כו): וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: ושזה יהיה בקרוב ממש.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
____________________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'