במפלגת שרון התלבטו בין השמות "אחריות לאומית" ו"קדימה". אחרי ויכוחים נוקבים כשמצדדי ה"אחריות לאומית" פוסלים את ה"קדימה" בכל מחיר, וּלעומתם חסרי כל "אחריות לאומית" תובעים לדהור "קדימה", נפל הפור. "קדימה"! לא חשוב כמה זה יעלה לנו.
הכל מבינים כי חלוקת הארץ היא בלתי נמנעת. ההינתקות מגוש קטיף ומצפון השומרון יצרה תקדים, בארץ ובעולם כולו, לפיו נפלה ההכרה אצל היהודים שהם נטע זר במזרח התיכון, הנטוע באדמות לא לו. לא יועילו כל התירוצים שמשרד ההסברה המהולל שלנו יתרץ, אם דין נצרים כדין תל אביב, זו הוכחה ניצחת שדין תל אביב כדין נצרים.
מה שנותר הוא באיזו דרך תחולק מדינת ישראל? מה יבטיח את קיומה לאחר החלוקה? אלו בטחונות תפקיד מדינת ישראל בכספת? האם החלוקה תתבצע בשיקול דעת, בהדדיות של ביטחון תמורת חלקי ארץ וּמתו "אחריות לאומית"? או שמא ריצת אמוק "קדימה" כמו חציית התעלה במלחמת יום כיפור, או הדהירה המטורפת אל תוככי לבנון במלחמת לבנון?
בסוגייה הגורלית הזאת מפלגת שרון החדשה החליטה - "קדימה". מבלי להביט לאחור או לצדדים. "קדימה" גם לתהום! "ק-ד-י-מ-ה!!!" אלא שהפעם, אריאל שרון זקוק לאמון העם בישראל. זה לא איזה אלוף, רמטכ"ל, ראש-ממשלה או מרכז הליכוד - שהוא יכול לצפצף על כולם כהרגלו.
הפעם יש את העם המכיר בכך שאריאל שרון בז לתמרורים, פועל בדורסנות כוחנית והקו המנחה אותו הוא - שרירות ליבו. בארבעת החודשים שנותרו עד למועד הבחירות תשתנה טבלת הסקרים לרעת אריאל שרון ובין היתר ניפטר לעולמים מרוחמה אברהם, בן-לולו וענבל גבריאלי שתרומתם לבית המחוקקים שלנו איננה מוטלת בספק כלשהו.
לא בכדי מנע שרון משאל-עם על ההינתקות. הוא ידע שהעם לא ירשה לו. הוא פעל בנחישות בלי קוצו של בדל רגישות, לביצוע מהלך אשר יירשם לדראון עולם על שמו בדברי הימים של כל אומות העולם. לבדו, תוך כדי פיטוריהם וּמינויהם של שרים וסגני שרים כמתן שוחד בריש-גלי ורמיסת כל סממן של דמוקרטיה. אידי אמין לבן. פחד אלוהים!
עכשיו יצלמו את סבא אריאל שרון הטוב והמיטיב בחוות השקמים, ילדים תמימים ישחקו את נכדיו, שערות ראשו יתבדרו ברוח הנגבית, יקנו לו טרקטורון חדש וביום השבת ישוטט בין כבשים בני שנה תמימים, קריינית רהוטה תמנה אחת לאחת את מעלותיו של גיבור ישראל מבלי לאזכר את האסונות שהמיט, וכל מלחכי הפינכה יקיפוהו ויהללוהו בחנופה וּבמורא ב"טיש" הנורא שיקיים האדמו"ר (אדוננו, מורנו ורבנו) אריאל שרון.
הבחירות בפעם הזאת, אינן על "ויתורים כואבים". אין כבר מנוס מכאבי התופת שיעברו עלינו. הבחירות הללו יקבעו אם יכללו משככי כאבים, קביים וכסאות גלגלים ממוחשבים בסל התרופות שלנו.