אין זו ענישה כפי שמתארים זאת משמאל, אין זה פרס כפי שמתארים זאת מימין. קביעת המעברים מעזה כמעברי גבול רגילים היא מהלך הנובע מאסטרטגיה של הינתקות, מכוונתנו לומר שהם שם ואנחנו כאן, מהכרתנו שתם שלטוננו ברצועה.
הגיע הזמן להמשיך את מהלכי ההינתקות מרצועת עזה. הרי ברור לרובנו המוחלט שלא נחזור לשלוט ברצועה. אומנם קיימת אפשרות סבירה שנחדיר כוחות מיוחדים לפעולות נקודתיות וממוקדות. אך אפשרות זו קיימת גם לגבי לבנון או סוריה - מדינות ריבוניות שמתוכן עלולים לפעול נגדנו. בתנאים קיצוניים תיתכן אפילו חדירה גדולה יותר אך רק לזמן מוגבל.
בפועל הפינוי הוא אמירה חזקה שהרצועה אינה שייכת ומוחזקת על-ידי ישראל. ההינתקות לא הייתה מהלך חד-פעמי, היא נשענה על הערכת מצב אסטרטגית לפיה עזבנו את עזה על-מנת שלא לחזור אליה עוד (פרפרזה על אמירה אחרת). ההינתקות הייתה רק צעד ראשון מבין סדרה של צעדים שהשלמתם תמלא את מטרות הערכת מצב זו.
מי שהחליט על הינתקות אינו יכול לעצור באמצע הדרך אפילו לא נתן דעתו על כך. עצירה משמעותה סכנה של הליכה לאחור, של אובדן אמון בשני הצדדים, של תסכול ואכזבה מהמהלך האמיץ וביצועו המוצלח. אלו שעיצבו את האסטרטגיה של ההינתקות חייבים להתקדם הלאה. למרות הבחירות, למרות הקאסאמים.
שלב נוסף אחד אנו משלימים בימים אלו. פותחים צוהר בין הרצועה למצרים שיהפוך אותם ליישות עצמאית, אם כי הפלשתינים כדרכם בעבר, בהווה ובעתיד, אינם ממלאים את חלקם גם בפתיחת המעברים, ועלינו להביא זאת בחשבון בהווה ובעתיד. שלבי ההתקדמות הבאים הם לכאורה קטנים ונטולי משמעות בהשוואה לעזיבת השטח אך יש בהם חשיבות רבה לטווח יותר רחוק.
פעולה ראשונה היא הצהרה כי אזרחי הרצועה כמוהם כאזרחים של כל מדינה אחרת כמו מצרים או ירדן. המשמעות היא כי כדי לעבור לישראל חלים עליהם כל החוקים והתקנות החלים על אזרחים זרים.
כדי ליצוק תוכן להצהרה זו עלינו לנקוט בסדרת פעולות של קביעת חוקים ותקנות כלפי אזרחי הרצועה בדומה לאזרחי כל מדינה זרה. המשמעות היא שיהיה עליהם לשאת דרכון ולקבל ויזה כאשר ירצו להיכנס לישראל. באם נסתכל על כך פעמיים יהיה זה מובן מאליו, אזרחים של עם הרוצה ומקבל עצמאות אמורים לשאוף ולהתגאות בדרכון שהם נושאים. גם אני חש צביטה קלה של גאווה כאשר עלי להראות דרכון ישראלי בכל כניסה לארץ אחרת.
שומה עלינו להתקין אותן תקנות גם לגבי מעבר סחורות. יש לכך משמעות לגבי מכס ומיסים. מותר ואולי אף כדאי לנו לקבוע מכסים נמוכים אך חובה עלינו להכיל על הרצועה את מלוא החוקים והתקנות החלים על מדינות זרות. לדוגמה, אפשר לקבוע אזור חופשי ממכס כנהוג במקומות רבים בעולם.
אין זו ענישה כפי שמתארים זאת משמאל, אין זה פרס כפי שמתארים זאת מימין. זהו מהלך הנובע מאסטרטגיה של הינתקות, מכוונתנו לומר שהם שם ואנחנו כאן, מהכרתנו שתם שלטוננו ברצועה ואף מדינה אחרת לא תיכנס לשם. האפשרות הריאלית היא יישות מדינית פלשתינית. אנו אמורים, בצעדים חד-צדדיים מדודים, למלא תוכן את ההכרה הזו.