הייתי בוחר בכותרת אחרת, אבל הם שהאשימו את לימור לבנת ב"שותפות ברצח" במובן המטפורי (ידיעות-אחרונות / 9.1.06). הם הכוונה, "מקורבי שרון". וכל כך למה? מפני ששרת החינוך תבעה לחקור את ראש הממשלה - יום לפני הצנתור - בגין הפרסום על חלקו בפרשת סיריל קרן. הדרישה הזו פגעה קשה בראש הממשלה, והכניסה אותו ללחץ.
חוצפה! בשונה ממקורבים עלומי שם, החתום מעלה, מאשים את אותם מקורבים, בהשלכת קשיש חולה, לזירה הפוליטית, משל היה גלדיאטור צעיר. וזה תוך התעלמות אכזרית מהעובדה ששבועיים קודם, צלח בקושי "אירוע מוחי". ואם ניתן וצריך לומר על הטענה נגד לבנת שהיא איננה נכונה, הרי שהטענה נגדם נכונה באבו-אבוהה.
עשרות שנים הוא נלחם למען היהודים, היום הוא נלחם על חייו. אריאל שרון הוא קורבן של "תרבות שקר". הטענה כלפי לימור לבנת - מכוערת, מרושעת, וחסרת בסיס.
גם שרת החינוך, כמו כל אזרחי המדינה, שמעה מיליון פעם את "אנשי השיווק" של ראש הממשלה, מפליגים בשבחו של המנהיג, שלא יודע לחץ מהו. מאין לה ששרון "קר הרוח", ש"פורח במצבי לחץ", הוא פיקציה שיווקית?
ההתעקשות להצמיד את המילה "קל" (אירוע מוחי קל), למה שעבר שרון לפני כחודש, היתה, כך מתברר- שקר. עכשיו כולם מבינים את הסיבה: הזמן, הוא זמן בחירות, ומקורבי ראש הממשלה רצו למכור לאזרחי ישראל מנהיג בריא, למרות שהוא לא. וכדי לשכנע אותנו בבריאותו, סיפרו לנו על תפקוד רגיל, מבלי להשמיט כמובן, את הסיפור הלעוס על הגנטיקה המשובחת של המשפחה.
ואחרי שחזר ללשכתו, דווחנו שהוא עובד מבוקר עד ערב. הכול כרגיל. "ראש הממשלה הוא אדם בריא, ועובד כמו שור", אמר שמעון פרס לעיתונאית דנה ויס שהביעה דאגה ממצב בריאותו, אחרי האירוע המוחי הקל ("פגוש את העיתונות", 31.12.05). למה צריך לשקר? אפשר היה לומר "חוזר לעצמו". אבל, עובד כמו שור?!
כותבת הנוירולוגית פרופ' עדנה קוט: "אדם רגיל הלוקה בשבץ מוח קל, היה פורש למנוחה לפחות לכמה שבועות"...(מעריב/ 9.1.06). אילו נהג כך, קרוב לוודאי שהיה היום במצב אחר. אלא שפרופ' קוט כותבת: "ראש הממשלה נהג אחרת. הוא חזר לעבודתו כיומיים לאחר האירוע, וכך תרם לגאוותם לסובבים אותו. הוא היה צריך לספק את הסחורה, היינו, לעמוד בציפיות הבוחרים".
מותר להשמיע טענה גם כלפי הרופאים שכשלו בהסתרת מידע. היו חייבים לדרוש מראש הממשלה באופן חסוי להוריד הילוך. ואם יסרב, אז באופן פומבי. אינני יודע מה אומרת האתיקה הרפואית, אבל השכל הישר מצדיק זאת. ועכשיו אזרחים רבים שואלים: כיצד ייתכן, שאחרי מה שעבר, לא נימצא אפילו רופא אחד שיזהיר את ראש הממשלה מ"חזרה למאמץ השגרתי".
הנה לכם התשובה: לחץ חברתי! אילו היה מהין אחד מהם לומר בפומבי, שראש הממשלה חייב במנוחה, מיד היו מתנפלים עליו "המקורבים", ומאשימים אותו, שהוא רוצה לדפוק להם את הבחירות. על זה תוסיפו את התקשורת שהנחיריים שלה נמצאים במקום שאמור לשרת את האינטרסים של האתרוג היקר.
אם לסכם, אז התקשורת, הרופאים וה"מקורבים", הסתירו מהציבור את האמת על מצבו הבריאותי של ראש הממשלה. הרופאים חששו מה"מקורבים", המקורבים חששו מאובדן מנדטים, והתקשורת שונאת את ביבי. הכול קשור. ואני שואל: עד לאן יובילו אותנו אלה שרואים בשלטון את חזות הכול.
קודם שילמו את מחיר הסתרת האמת שמונת אלפים מתנחלים ("ההינתקות תביא שקט"), עכשיו משלם את מחיר הסתרת האמת, אריאל שרון. ומה אם אולמרט ייבחר?
אחריו המבול.מבול קסאמים.