לא בכל נושא יש צורך וראוי ללמוד מהנעשה בעולם הרחב. לשמחתנו ניתן לומר כי אזרחי ישראל קשובים לנעשה בעולם הרחב בכל התחומים, ובכך אנו אחת המדינות המתקדמות בעולם המערבי.
הבעיה היא שלעיתים ההתבוננות שלנו על "חידושים והמצאות" אלו היא התבוננות מרוחקת הנותרת, בסופו של דבר, במישור של "דיבורים על דה ועל הא" ואינה עוברת למעשים בפועל.
היות ואחת השיטות הישראליות הטיפוסיות להתחמקות מחידושים והמצאות, בעיקר בסקטורים שאינם יצרניים ועסקיים, היא ש"אין צורך להמציא את הגלגל" - תמיד קיים הצורך באותם אנשים שכן יעמדו על רצונם לבחון חידושים אלו וליישמם הלכה למעשה.
הנה, העיתונות הבריטית מדווחת היום בהרחבה על התוכנית הממשלתית: "כבוד". ממשלת בלייר שואפת באמצעות תוכנית מקיפה זו להביא לשינוי בתרבות החברה הבריטית, לא רק במישור של אדם לרעהו, אלא גם במישור של כלים ממשלתיים ואחרים שיגבירו את כבודו של האינדיבידואל, ובעיקר אלו שפגעי הטבע והבריאות או "פגעי" הכלכלה המודרנית אינם מאפשרים להם לחיות בכבוד.
הנה דוגמא אחת: יתכן ואנשים יועתקו מבתיהם לשלושה חודשים אם יתברר כי הם מטרידים את שכניהם. דוגמא נוספת: הציבור יוכל לפנות למשטרה בתלונה על התנהגות בלתי-חברתית.
התוכנית גם מאפשרת ומחייבת את גורמי המשטרה ומועצות הערים להיות פתוחות וקשובות לעמדות הציבור, במקרים שבהם הציבור סבור שאין הם מטפלים היטב ב"מפגעים חברתיים", ולציבור יש את הזכות והכלים לדרוש בדיקה יסודית אם אין הרשויות עושות את המוטל עליהן בתחום זה.
התוכנית גם כוללת הגברה של הכשרה והדרכה בנושא ההורות, בעיקר במשפחות שבהן הילדים "יצאו מכלל שליטה". תוקם גם "אקדמיה לאומית להורות" שתאמן עובדים סוציאליים, פסיכולוגים קליניים, אחראי בטיחות קהילתיים ועובדי מערכת המשפט לנוער, כיצד לסייע להורים להתנהג במצבים מיוחדים.
טוני בלייר הדגיש, כי תוכנית זו באה לעולם, בין השאר, בגלל אוזלת ידה של מערכת המשפט לטפל בבעיות מסוג זה, וכי דרושים "צעדים רדיקליים" בכדי לאחות את הקשר בחברה.
כלומר זוהי תוכנית, שלא תיושם רק על-ידי הממשלה, ומטרתה היא להפחית את "ההתנהגות הבלתי חברתית" בבריטניה. הממשלה הבריטית מעמידה לרשות התוכנית תקציב של כ-340 מיליון לי"ש (כ-2.7 מיליארד שקל), וכן 80 מיליון לי"ש בכל שנה.
כמובן, המפלגה היריבה (השמרנים) שוללים את התוכנית וטוענים שהיא "גימיק" בחירות, ובמקום זה נדרש טיפול שורשי ארוך טווח. במפלגת הימין הליברלי טוענים שזה עוד צעד בהגדלת היד הכבדה והמעורבות הבלתי נסבלת של הממשלה בחיי האזרחים.
אין ספק שנושא הכבוד האינדיבידואלי והיחס הבלתי הולם בין אדם לאדם, בין הרשויות הציבוריות לאדם, וחוסר הבטחת הכבוד של האוכלוסיות במצוקה, הוא נושא הקיים בעוצמה גדולה בישראל - ודי לחזות בהתנהגות הבלתי מכובדת בכבישים, או במה שקרה בין אוהדי הכדורגל של בית"ר ירושלים ובני סכנין.
יתכן שלא ניתן לאמץ את כל התוכנית בישראל - אז אולי לכל הפחות חלק ממנה?