עם התפתחות התעשיה העולמית והגלובליזציה של עסקים, נכנס לסלנג העיסקי המושג: Offshore. מושג זה נולד בחוף המזרחי של ארה"ב, בסוף שנות ה-50, וכוונתו: חברת offshore- היא חברה שאינה מנהלת פעילות עסקית במקום התאגדותה, והיא פטורה ממס או זוכה למיסוי נמוך. כיום המושג מתייחס למספר מרכזים כספיים עולמיים או לסוג עסקות מסוים, כאשר חברות הרשומות במרכזים אלו זוכות לשיטות מיסוי מיוחדות עד לקבלת פטור מלא.
מדינות רבות מספקות תשתית חוקית להפעלת חברות ללא מס, או עם מס מופחת בצורה משמעותית, ולכן פעילות של חברות הרשומות במדינות הנחשבות כ"מקלטי מס" נתפסת כשיטה חוקית ונפוצה בדרך לייעול (אופטימיזציה) בניהול העסק. בהקמת חברה כזו, בעל העסק יקטין באופן משמעותי את המיסים המשולמים על ידיה, ובשילוב פעילות משותפת של חברה פעילה וחברת offshore יקטנו מס החברות והמס האישי המוטל על בעל העסק.
מדינות לרישום חברות offshore נחלקות ל-3 סוגים:
1) מדינות השוכנות באיים למיניהם- כגון: דומיניקה, בליז, בהאמאס, איי הבתולה, איי סיישל. במדינות אלו, הכלכלה המקומית חלשה באופן יחסי, אולם המשטר הפוליטי בהן יציב. חשוב לדעת: שרמת הסודיות בבעלות על חברות אלו היא גבוהה מאוד, ודרישתם העיקרית של השלטונות במדינות אלו היא תשלום אגרת רשם. לעומת זאת, השלטונות מקלים על העסק ובעליו מכיוון שאינם מבקשים את חשיפת זהות הבעלים או ניהול ספרים. לחברות אלו אין חובת ניהול ספרים. במספר מדינות, הרשם חברות אינו ממוחשב או פתוח לציבור. בהיעדר כללים לניהול אסיפות חברה, לא קיים רישום מנהלים או בעלי מניות.
2) מדינות עם מס מופחת- כגון: קפריסין, איסלנד, הונגריה, ליכטנשטיין, אוסטריה, לוקסמבורג, הונג קונג, שוויץ, גיברלטר. במדינות אלו, לא נדרשות חברות לנהל ספרים, לערוך ביקורת או להגיש מאזנים מבוקרים לרשם. לפיכך, בקרת המימסד קשיחה יותר ורשם החברות דורש רישום של בעלי המניות ומנהליה. תדמיתן של חברות מסוג זה נחשב "גבוה" יותר, וחלק גדול ממדינות אלו הוא בעל הסכמים למניעת כפל מס עם מדינות אחרות.
3) מדינות המציגות דרישות גבוהות ונוקשות: ארה"ב, קנדה, אנגליה, דנמרק. הדרישות עוסקות בחשיפת זהות הבעלים, אחריות מנהלים, דרישה לניהול ספרים מבוקר וכן אחוזי מיסוי גבוהים
למרות האמור לעיל, בניית מבנה חברות נכון, מאפשרת לנהל עסק סולידי תוך תשלום מיסים בצורה מינימלית.
הקריטריונים לבחירת מדינת Offshore:
בבואנו לבחור מדינת OFFSHORE, יש לבחון את הקריטריונים הבאים:
1) האם המדינה חתומה על אמנות למניעת כפל מס עם מדינת העסק?
2) האם המדינה נכללת ברשימות הבינלאומיות לניכוי מס במקור?
3) האם להשתמש במבנה הכולל 2 חברות מקלט- מס ("סנדוויץ'"- בעגה המקצועית), כחברת–אם, ובנוסף חברת פרונט הרשומה במדינת אמנות (כגון: אנגליה, דנמרק, ארה"ב)?
4) האם פעילותה של חברת OFFSHORE כוללת קיזוזי מע"מ?
5) האם יש חשיבות לחשיפת מוטבי החברה?
הסיבות העיקריות להקמת חברות OFFSHORE:
• אחת הסיבות המרכזיות היא הצורך לשמור על דיסקרטיות באחזקת נכסים. בעל נכס יכול להפקיד נכס כספי בבנק, בחשבון על שם חברת OFFSHORE, כך ניתן להגן על הכסף מפני גורמים שונים. אחד ממאפייני קבוצה זו הוא ההשתייכות לבית המלוכה הבריטי לשעבר, עובדה שהפכה את חוק החברות המקומיות לזהה / דומה מאוד לחוק החברות הבריטי. לצרכים אלו משמשות חברות הרשומות בדומיניקה, פנמה, בליז, באהאמס, איי הבתולה וכיוב'.
• שימוש בחברת offshore כחברת תיווך בעסקות בינלאומיות. במקרים אלו החברה מאפשרת תכנון מס בצורה טובה ויעילה יותר, מסייעת להאיץ זרמים כספיים, להבטיח את אמינותם, ולהימנע מפרוצדורה וביורוקרטיה מיותרות. לצורך ניהול פעילות מסחרית ניתן לרשום חברות במדינות בעלות הסכמי מניעת כפל מס עם מדינת העסק, ובכך להקטין את תשלומי המיסים.
• סיבה נוספת לרישום חברות במדינות offshore הוא לצורך מסחר עם חברות זרות אשר אינן מעוניינות בקשר בולט עם עסקים ישראלים. פן זה מוכר לנו כישראלים: כל יחסי מסחר עם ארצות ערב מנוהל על-ידי גורמים ישראלים בעזרת חברות זרות. בפעילות מסוג זה יודעים כולם עם מי הם מעורבים, אך מטעמים פוליטיים נאלצים לעבור דרך חברה מתווכת.
• בעידן הגלובליזציה העיסקית, נעים סכומי כסף גדולים בין שווקים לשווקים. לדוגמא: בתחום הנדל"ן כמעט ואין עסקה בינלאומית שנעשתה על-ידי משקיע ישירות ולא על-ידי חברות offshore. יתרה מכך, לפעמים לא ניתן לבצע את העיסקה אלא בעזרת חברה זרה.
• במספר מדינות באירופה, בפעילות מקרקעין, דורשים השלטונות כי רוב המניות יוחזקו בידי תושב איחוד אירופה. הבעייה נפתרת על-ידי הכנסת חברה אירופית (קפריסאית, אנגלית, גיברלטרית), המוחזקת על-ידי ישראלי - כבעל המניות במיזם.
• שימוש רחב יותר בחברות offshore התגלה לאחרונה בתחום המסחר האלקטרוני לסוגיו. אחת מתעלומות המסחר האלקטרוני כיום היא השאלה: היכן ואיפה נעשתה העסקה, וכשהתשובה לכך אינה מוגדרת, זהו המקום לחברת offshore.
חברות offshore מועילות ביותר בפעילות השקעות, ניהול מחירי העברה, מתן קווי אשראי, ייצוב תשלומים, מכירת ידע, רישום פטנטים וזכויות, סחר באוצרות טבע, נדל"ן ועוד.
כיצד מקימים חברת offshore ?
בכל המדינות, חברות מחוייבות לספק בעת הקמתן את הפרטים החשובים והבסיסיים כגון: שם החברה, שמות הבעלים (למעט מדינות המאפשרות מניות למוכז (Berear Shares), שמות המנהלים וכתובת מקומית של החברה. שירותי הקמה וכתובת מקומית מסופקות על-ידי סוכני רישום- registered agent שבאחריותו לדאוג לתשלום אגרות, הגשת דוחות או הגשת המסמכים הנדרשים לשמירת פטור המס המקומי, העברת מסרים מהרשויות לבעלי החברה וכדו'. במספר מדינות דורשת פעילות זו רישיון. במידה והחברה אינה עומדת בתנאים הללו, היא עלולה להיקנס או להימחק מהרישום. במקרה זה מאבדים כל מסמכי החברה את תקפותם.
שאלת התושבות:
כדי לקבוע לפי איזה חוק חברה נשפטת ולפי איזו שיטת מיסוי היא ממומסת, אנו צריכים להגדיר לפני כן, את מקום מושבה של החברה. בישראל, כמו בארה"ב, גובים השלטונות מיסים מכלל הכנסות התושבים, פרטיים ותאגידים, בהתבסס על מקום מושבם. לפיכך, מה הופך חברה לתושבת מקום זה או אחר? כיום, ברוב מדינות ה- offshore משתמשים בחוק החברות האנגלי, שהגדיר את סוגיית התושבות עוד במאה ה-19. לפי החלטת ביה"מש האנגלי: מקום מושבה של חברה הינו המקום בו נמצא המשרד הרשום שלה, ובו מתגוררים מנהליה באופן קבוע.
מבנה משפטי:
בהליך רישום חברות offshore יש להכיר את דרישות החוק ולהבין את ההבדלים בין מדינות. יותר ממחצית מהמדינות המשמשות מקלטי מס או מרכזים פיננסיים הן חלקים של בית המלוכה הבריטי לשעבר, או בהווה. זהו תאגיד משפטי המוכר לנו כישראלים. צורת ההתאגדות הנפוצה ביותר היא חברה פרטית בע"מ.
זוהי השיטה הבטוחה והשכיחה יותר. ייתכנו מקרים מיוחדים בהם מקימים offshore כשותפות.
בדרך כלל הון מניות מחולק למניות בעלות ערך נקוב. החוק אינו דורש תשלום בגובה ההון, בעת קבלת המניות מבעלי המניות. באנגליה - כשמדובר בחברה פרטית, אין צורך בהפקדת הון בגובה הסכום המלא של ההון המונפק אלא רק בחלק קטן. חוק החברות של רוב מקלטי המס נוקט בשיטה דומה ורק מחתים את בעלי המניות על תעודת מנייה.