יש אצלנו שתלו את תקוות השלום ואת עתיד יחסינו עם הפלשתינים בחבורה מושחתת עד היסוד שהנהיגה את החברה הפלשתינית מזה שנים, הנהגת הפת"ח. באנרכיה של השנתיים האחרונות ברשות הפלשתינית כיכבו כמעט באופן מוחלט חבורות הקשורות בפת"ח או ברשות הפלשתינית הנשלטת על-ידי הפת"ח. אין חשיבות מה היו כוונותיהם האמיתיות לגבי ישראל מפני שבפועל עסקו בשוד הקופה הפלשתינית, ביצור אנרכיה ובריסוק החברה הפלשתינית.
ניצחון הפת"ח בבחירות לרשות היה ממשיך את תקופת הדמדומים האנרכית שבה מצד אחת מקיימת הרשות הפלשתינית חזות של התנהלות מדינית ובמקביל מבצעות שפע של קבוצות פעולות טרור נגד ישראל כל אימת שלא הגיעו לסיפוקם הכספי, הארגוני או המדיני.
אין דמוקרטיה אמיתית עד המבחן הראשון של החלפת שלטון בקלפי ולא בכוח הזרוע. אין דבר חשוב יותר לעתיד הישראלי - פלשתיני מחברה פלשתינית דמוקרטית באמת. אם יש בכלל איזה סיכוי, אי פעם, לפתרון הסכסוך בינינו הרי נוצקה בבחירות האחרונות אבן פינה ההכרחית לתהליך חיוני, החלפת שלטון באופן חופשי בקלפי. חשיבות התהליך הדמוקרטי גדולה מכל האכזבות והקשיים של הטווח הקצר, ממפח הנפש שנחלו אלו שרוצים 'שלום עכשיו' ושקצרה רוחם להמתין להבשלת הדמוקרטיה בחברה הפלשתינית.
ישראל אינה זקוקה להכרת או הסכמת החמאס במעשיה והחלטותיה וודאי לא לעצם קיומה. החמאס, שעתה אחראי גם לרווחתם של הפלשתינים, לכלכלה ולקופה הציבורית, הוא הזקוק להכרה בין לאומית כדי לשקם את הכלכלה, להחזיר את הסדר הציבורי ולשחרר את החברה הפלשתינית משלטון החבורות החמושות. האחריות הזו וודאי שיהיו לה תוצאות ממתנות על התנהגות הארגון למרות שאי אפשר לדעת איזה ובאיזו מידה.
ככל שיצליח בשיקום הסדר הציבורי והכלכלה הפלשתינית כך יכבול החמאס את ידיו מחידוש העימות המזוין בהיקף מלא. אפשר להגיד שהחמאס, הרבה יותר מהפת"ח, בשל להסדר ביניים יציב וארוך טווח שאין בו הכרה רעיונית בקיומה של ישראל אבל השלמה מעשית עם המציאות ואפשרות להתפנות לשיקום החברה הפלשתינית. כבר נאמר שבמזרח התיכון לעתים קרובות הזמני הופך לקבוע. גם אם החמאס ינצל את הרגיעה מעשה ידיו להתחמשות והתחזקות חזקה עלינו בישראל שלא נקפא על השמרים ונשכלל גם את עוצמתנו שלנו.
הקושי העיקרי בישראל לכנס את גבולותינו באופן חד-צדדי למדינה יהודית דמוקרטית הייתה ההתלבטות באשר לסיכוייו של הסדר קבע. שהרי לכולם עדיף לעשות זאת בהסכמה. נצחון החמאס יזרז את ההחלטה הישראלית לעצב חד-צדדית ומהר את גבולותינו כמדינה יהודית דמוקרטית שכן ברור לכולם שההכרעה על הסדר הקבע כבר לא מעשית בשנים הקרובות. היא גם נותנת משמעות למדיניות הליכוד, וויתורים רק מתוך מו"מ על הסדר הקבע, משמעות של הישארות רבת שנים בשטחים בלי מו"מ.
ניצחון החמאס בבחירות לרשות לא סיבך את התמונה אלא פישט והבהיר אותה. במקום שלטון מושחת, רקוב, אנרכי ודו ראשי של הפת"ח ברשות שבה חלקו מדיני וחלקו נאנרכי עוסק בטרור מתבסס שלטון יותר ישר, מחויב ואחוד שיש בו קשר חזק יותר בין השטח לשלטון. החברה הפלשתינית עמדה במבחן דמוקרטי אמיתי בהצלחה ופתחה בכך אופק לסיכויי השלמה בין העמים בטווח הרחוק יותר. השלטון התחלף לא בעיקר על-רקע המאבק בישראל אלא הרבה על-רקע שיקום החברה הפלשתינית מבפנים. לישראל התקצר זמן הדמדומים והצטמצם מרחב ההתלבטות בין שלש אפשרויות, מו"מ והמתנה להסדרי הקבע, התכנסות חד-צדדית והשארות תמידית בשטחים לשתיים בלבד - שטחים או יציאה חד-צדדית מהם. אפשר לכן לסכם - שום דבר רע לא יצא מהבחירות הפלשתיניות וטוב שכך.