במוצאי השבת ראינו בערוץ 2 דוגמה נוספת לחרפת העיתונות. בתוכנית "פגוש את העיתונות" ראיינו דנה וייס ורוני דניאל את שר הביטחון, שאול מופז. וייס, בעדינות מופלגת, רמזה על האפשרות שקיים קשר כלשהו בין עליית החמאס ובין ה"הינתקות".
מופז, המקפיד לשבץ בכל משפט שני את הביטוי "יתירה מכך", מיהר לומר כי ההינתקות רק הגבירה את ביטחונה של מדינת ישראל, ומיד המשיך: "ויתירה מכך...".
בנקודה זו, כל מראיין הגון ומקצועי, הראוי לשמו ולתוארו המקצועי, היה עוצר את המרואיין ואומר: "לפני שתמשיך ותאמר מה יתירה מכך, הבה נישאר בנקודה זו. אנא הסבר במה השתפר הביטחון, וכיצד אתה אומר זאת לנוכח מבול הפגזים וטילי קסאם, המונחתים בחופשיות על כל האיזור שמאשקלון דרומה".
מראיין טוב היה עושה מהשר קציצות, לשמע דברי הבל כה ברורים, שלא לדבר על כך שגם לפני אותם דברים הפליג מופז בשבחיהם של ארגוני המודיעין שלנו וסיפר כיצד הוא עצמו לא הופתע מתוצאות הבחירות וצפה את נצחון החמאס. ברור שמופז לא הופתע, וישיבת החירום שכינס בלשכתו מיד לאחר הבחירות נועדה כידוע אך ורק לחיסול מלאי הקפה והעוגיות במשרדו. שום דבר חדש לא נאמר באותה ישיבה, והוא עבר מראש שב"כ אל ראש אמ"ן וליטף את ראשיהם באהבה ובהערצה ליכולתם לחזות כל שינוי ומהפך.
רוני דניאל, חמור-סבר כדרכו, שתק כדג והניח לשר ללהג בחופשיות. רוני דניאל אינו ילד, לא בגיל ולא בוותק המקצועי כעיתונאי, מה גם שבעבר שימש כמג"ד בצה"ל. אך לו לא היתה שום שאלה בנושא הגברת הביטחון, שכן כידוע הגברת הקסאמים היא-היא הגברת הביטחון (של חמאס). כמובן, דניאל לא ראה צורך לשאול את השר הנבון, איש אשכולות שכמותו, שמא המצב הקיים כיום הוא אותו מצב עצמו שמופז תיאר בקולי קולות, בהיותו רמטכ"ל, שאז הזהיר כי נסיגה חד-צדדית תסכן מאוד את ביטחון ישראל. אך רוני דניאל רוצה להוסיף ולהתקבל בסבר פנים יפות במשרד הביטחון ובלשכת השר, ומה הוא צריך צרות?.
ודנה וייס, רהוטה ונבונה (ויפה, אך לא אופה), משפטנית שלא תוכל למכור לה "לוקשים", אף היא נותרה דוממת ולא קטעה את המרואיין. מה היא צריכה בירורים אחר-כך, ואולי אפילו הדחה מתפקיד המנחה בתוכנית זו?.
האין גבול לחרפת העיתונאות?. האין סוף לאתרוגנות הבזויה והמושחתת?. האומנם לעולם לא יקום כאן עיתונאי, שהמרואיינים יעשו במכנסיים לפני ישיבתם באולפנו, מחשש שמא ישאל אותם שאלות קשות ולא יניח להם לנאום נאומי בחירות בחופשיות?.
אילו היה לערוץ 2 מנהל ראוי לשמו ולתוארו, היה מזמן אליו מיד את שני הפוחלצים שישבו באולפן, ומברר האם קבלו שוחד כדי שישתקו או שמא אינם יודעים את מקצועם, ובכל מקרה מן הראוי לפטרם ולשלחם הביתה, ללא שהיה. אבל נראה כי המנהל, שאינני יודע מה שמו, עסוק בעצמו בטיפוח מטע האתרוגים.