לפעמים אני משתעשע לי במחשבה שחלומה הרטוב של התקשורת הישראלית יתגשם במלואו. אני מתכוון לכך שיום יבוא וכל המתנחלים יניפו דגל לבן ויצעדו עם תרמיליהם וּמקלותיהם אל תוככי מדינת ישראל בתחומי הקו הירוק. סוף מוחלט ל"כיבוש". מה תעשה אז התקשורת הישראלית? בבשרו של מי תנעץ את מלתעותיה?
המתנחלים, שאיש בתקשורת הישראלית אינו חפץ בחלוציותם לפני המחנה, ולא בציונוּתם המגשימה, שהפכו לשק חבטות שנוא, שנרדפו עד גירוש מושפל מבתיהם, יעמדו אז מן הצד כנועים, אבלים וחפויי ראש למצהלות עיתונאי התקשורת הכתובה, המשודרת והמצולמת. אבל הם יהיו מוגנים, הרי אי אפשר יהיה להכות בהם עוד.
אבל גם לחגיגות נצחון התקשורת בעניין הזה יהיה סוף, ועיתונים צריך יהיה למכור, ויזדקקו באופן דחוף לחומר עבור אינספור תוכניות האקטואליה, ומה יהא על הרייטינג? או אז יחל החיפוש הגדול לאיתור הקרבנות הבאים.
מי יהיו אלה? העשירים? הלא חלקם נמנים עם בעלי אמצעי התקשורת, ואין זה סביר שאדם ילקה את עצמו. עבריינים למיניהם? כבר היום הם זוכים לחשיפה תקשורתית מוגזמת, לא מהם תבוא ישועת הרייטינג. מוכרחים למצוא ציבור שלם! אבל איפה לכל השדים והרוחות מוצאים אותו?
ראשים יעופו! עורכים יודחו! בעלי טורים וכתבים יעברו הסבה מקצועית! יהיה בלאגן! העורכים הראשיים יצווחו כִּכֿרוּכִיוֹת, חלקם יזדקקו לאישפוז בגלל הפרעות בדופק הלב, בלחץ הדם, דיכאון, ולחץ בלתי מוסבר. עד אשר יקום פרח עיתונאי ויגלה כאן, מתחת לאף, את מעוז הרייטינג שהוא כמעיין המתגבר. ולא רק שהמעיין הזה מפכֶּה ונובע ללא הרף, אלא שמימיו גם עכורים לעילא ולעילא וכל שצריך הוא לדלות את ממצאיו, לצלם, לשדר ולכתוב עד אין סוף.
הואיל והעם הפלשתיני, על כל פלגיו, חַמָאסָיו, גִ'יהַאדָיו וְתַּנְזִימָיו, לא ישקוט ולא ינוח גם אם שבה מדינת ישראל לגבולות שישים ושבע, וּמשלוח טילים וּפיגועים יהפוך לדבר שבשגרה, עד אשר תיסוג ישראל מכל פלשתין הכבושה; והואיל ואזרחי ישראל הפלשתינים, לרבות אלה היושבים בפרלמנט הישראלי, ימשיכו לתבוע אוטונומיה פלשתינית בישראל, כשלב בדרך להקמת מדינה פלשתינית רחבה במקומה של כל מדינת ישראל ולהשבת כל פליטיה; הרי לנו שפע של חומר להתקיף בו ציבור שלם וגדול שימלא את כל החלל שנוצר, אם לא למעלה מזה.
לא אתפלא אם לאור המצב הבלתי-נסבל, תטיף התקשורת לכיבוש שטחים וּלהקמת התנחלויות ספר, שישמשו חומת מגן אנושית לאזרחי מדינת ישראל. אותם אזרחים שיישלחו להתנחלויות הללו יזכו ליחס חם ואוהד מצד התקשורת הישראלית, הם יכונו חלוצי-החלוצים לפני המחנה, המגשימים המודרניים, אלה המעדיפים את טובת עם ישראל על-פני תועלתם הפרטית וכו' וכו'. וחוזר חלילה.