בית הדין הגבוה לצדק, בהרכב של שבעה שופטים, בראשות נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט אהרן ברק, קיבל את עתירת אירגון "עדאלה" וקבע, כי "הממשלה תצטרך לקבוע קריטריונים גלויים וברורים לפיהם ייקבעו אזורי העדיפות הלאומית".
השופטים קבעו כי: "נפל פגם כפול בהחלטת הממשלה בעניין סיווג אזורי עדיפות לאומית בתחום החינוך: הראשון שבהם - החלטת הממשלה מפלה בין יהודים וערבים, והשני - החלטת הממשלה אינה כדין, כיוון שזהו הסדר שנתון רק לסמכותה של הכנסת".
במילים אחרות, מאשים בית הדין הגבוה לצדק במדינת-ישראל באפלייה לרעה של הפלשתינים אזרחי מדינת-ישראל. זו איננה האשמה מרעישה, משום שכל בר-דעת יודֶה שאין שוויון אזרחי בין היהודים לערבים במדינת-ישראל. אין שוויון משום שלא יכול להיות שוויון כזה במדינה שחרטה על דגלה ערכים של מדינה יהודית ודמוקרטית (קודם יהודית ורק אחר-כך דמוקרטית - בכוונת מכוון של המחוקק). בכך מצהירה המדינה בריש-גלי על מדיניות של אי-שוויון בין יהודים לפלשתינים אזרחי ישראל.
מטרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כאמור בסעיף 1/א לַחוק היא "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כִּמדינה יהודית ודמוקרטית". כלומר, כבר בלשון החוק יש אבחנה ברורה בין מעמדה של היהדות כלאום וּכדת בישראל לבין לאומים אחרים ודתות אחרות, וכמובן יש אבחנה בין מעמדה של הדמוקרטיה בישראל לבין צורות ממשל אחרות. ההעדפה הברורה בחוק היא לטובת ה"יהודית והדמוקרטית" על-פני כל האחרים.
בספרו של נשיא בית המשפט העליון "פרשנות במשפט", כרך שלישי, עמוד 328, כותב כבוד השופט אהרן ברק: "לעניין ההגנה על כבוד האדם וחירותו ועל חופש העיסוק, שוב איננו רשאים להסתפק באופיה הדמוקרטי של המדינה, אלא עלינו להתחשב מעתה הן באופיה של מדינת-ישראל כִּמדינה דמוקרטית והן באופיה כמדינה יהודית."
"מהם, אפוא, ערכיה של מדינת-ישראל כִּמדינה יהודית?" שואל בהמש כבוד השופט ברק, והוא משיב: "נראֶה לי כי אלה ערכי היסוד של הציונות וערכי היסוד של
היהדות (במובן ההלכה
היהודית לדורותיהָ) המאפיינים את ישראל. על ערכים אלה יש לעמוד מתוך תפיסותיה הפנימיות של
הציונות והיהדות. אין הן מוטלות 'מבחוץ', אלא נגזרות מאופיה המיוחד של מדינת-ישראל
כִּמדינה יהודית.
יהדותה של המדינה היא המאפיינת אותה. היא שונה בכך מכל מדינה אחרת.
זהו 'טעם' קיומה, ואלה מאפייניה העיקריים. רבות הן המדינות הדמוקרטיות בעולם, אך רק מדינת-ישראל היא מדינה שאינה רק דמוקרטית אלא היא גם
יהודית". (שם, עמוד 331, כל ההדגשות שלי - ד.א.).
לביסוס קביעתו מצטט השופט את הסעיף הראשון במגילת העצמאות וקובע, כי "ראויות לציון מילותיה של הכרזת העצמאות". מיד לאחר מכן הוא מפרט פירוט רחב מהי מדינה יהודית וקובע בין היתר כי: "מדינה יהודית היא אפוא מדינתו
של העם היהודי: 'זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם, ועם עומד ברשות עצמו
במדינתו הריבונית' (מתוך מגילת העצמאות). [... 'מדינה יהודית' היא מדינה שֶׁהִתְיָשְׁבוּת
היהודים בִּשדותיה, בעריה, ובמושבותיה היא
בראש דאגותיה. [...] 'מדינה יהודית' היא מדינה המטפחת תרבות
יהודית, חינוך
יהודי, ואהבת העם
היהודי" (שם, עמוד 332 - כל ההדגשות שלי - ד.א.).
במילים אחרות, אפליית מי שאינו יהודי, או אינו דמוקרטי היא יסוד מוּבְנֶה בערכיהָ של מדינת ישראל. נוסיף ונזכיר את "זכות השיבה” העומדת לכל יהודי שהוא ומשפחתו מדורי-דורות לא חיו במקום הזה, לעומת "איסור השיבה" של פלשתינים אשר חיו על האדמה הזאת מדורי-דורות. והרי לכם מדיניות מפלָה באופן הגלוי והברור ביותר.
לפיכך, לא הבינותי מדוע נזעקו, פה אחד, שבעה שופטים עליונים בִּדבר אי-השוויון בין יהודים לערבים, או כדברי כבוד השופטת דורית ביניש: "חלוקת היישובים לאזורי עדיפות לאומית נעשתה ללא התחשבות באוכלוסיה הערבית ולכן פוגעת באופן בלתי מידתי בעקרון השוויון". הרי אי-השוויון הזה נקבע כַּחוֹק! בחוק יסוד! "כדי לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כִּמדינה יהודית ודמוקרטית".
אני מציע לחברי אירגון "עדאלה" לשקול בכובד ראש אם לפתוח בקבוקי שמפניה כבר עכשיו. השמחה מוקדמת מִדָּי! אומנם בג"צ קבע שיש אפליה בין יהודים לערבים במדינת-ישראל, שיש אי-שוויון, אבל אלה הם דברים ידועים ומעוגנים בחוק הישראלי. בג"צ לא קבע שיש לתקן את העוול בשטח, הוא קבע שיש לתקן בתוך שנה מהיום את העוול הפרוצדורלי, דהיינו, שהממשלה תקבע "קריטריונים גלויים וּברורים" וּתקבל עליהם את אישור הכנסת. זה הכל!
ביום שהסוגיה הזאת תעמוד להכרעה בכנסת, יבינו חבריה שתיקון האפלייה יחייב חקיקה חדשה שתהפוך את המדינה בהכרח, ממדינה יהודית למדינת כל-אזרחיה. אין כל סיכוי להצעת חוק כזוֹ! ואם יידרש לכך בית המשפט, תביא הפרקליטות את חוקי היסוד ואת הפרשנות להם ואז, סוף-סוף יבינו כולם שיש לנו מזמן "קריטריונים גלויים וברורים", כדרישת הבג"צ ואף מעבר לזה: זוהי מדינתו הבלעדית של הלאום היהודי ולא תהיה פה העדפה של שום לאום אחר, גם לא שוויון מלא עם לאומים אחרים, זהו החוֹק הַתָקֵף. בינתיים.