דברים כ"ט, ט: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ:
עשרה מעמדות מנויים כאן; זוהר שמות, פב/א: "אמר רבי שמעון: ...ה' דרגין לימינא וה' דרגין לשמאלא הדא הוא דכתיב (דברים כט) 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש ישראל'; הא ה' דרגין לימינא; וה' דרגין לשמאלא מאן אינון? היינו דכתיב (שם) 'טפכם, נשיכם, וגרך אשר בקרב מחניך, מחוטב עציך, עד שואב מימיך'; הא ה' דרגין לשמאלא".
אם ניצבים 'כולכם' בשווה, לשם מה ציון עשרת המעמדות? ומהי המשמעות של החלוקה לימין ושמאל?
ילקוט שמעוני: "'אתם נצבים' אימתי? כשתהיו אגודה אחת היום כולכם; בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת, שמא יכול לשברם?! ואילו אחת אחת, אפילו תינוק יכול לשברם; וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת, שנאמר (ירמיהו, ג, י"ח) '...ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם'. 'ראשיכם שבטיכם' אע"פ שמניתי לכם ראשים ושופטים ושוטרים, כלכם שוים לפני; שנאמר 'כל איש ישראל'".
יש מעמדות, זה נתון. אבל לפני ה' יתברך כולנו שווים. כלומר, הבדלי המעמדות קיימים רק במופע החיצוני, הגלוי. לא ברובד הפנימי, בשורש המשותף 'לפני ה''.
אז לשם מה המעמדות, אפילו בחיצוניות, אם ברובד הפנימי, האמיתי, מתקיים שוויון מוחלט?
אור החיים: ונראה כי כוונת משה בברית זה הוא להכניסם בערבות זה על זה כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה'.
ערבות הדדית
"ומעתה באנו להבין מאמר אתם נצבים שהכוונה הוא על דרך אומרו (רות ב') 'הנצב על הקוצרים' לשון מינוי; ואומרו כולכם, פירוש: כולם יש עליהם עול זה, כל א' לפי מה שהוא; על דרך אומרם ז"ל במסכת שבת (נ"ד:) 'כל מי שיש בידו למחות בכל העולם נתפס על כל וכו', וכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, וכל מי שיש בידו למחות בבני ביתו נתפס על וכו''; והוא מה שפרט הכתוב כאן ואמר ראשיכם וגו' שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו; ראשיכם הם הגדולים שבכולן שיכולין למחות בכל ישראל - אלו יתחייבו על הכל; שבטיכם - כל (ראש) שבט ושבט יתחייב על שבטו; זקניכם ושוטריכם - כל זקן יתחייב על משפחתו (המורחבת);
כל איש ישראל (הם ההמון) - כל אחד יתחייב על בני ביתו; לזה הפסיק הכתוב כאן וסדר טפכם וגו' בפני עצמם (בפסוק חדש ולא בהמשך של אותו פסוק) כי אלו - אחרים נתפסים עליהם, שהם הרשומים בפסוק שלפניו כל אחד כפי מה שהוא, ואין הם נתפסים על אחרים; (לפי) שהטף אינם בני דעה, והנשים כמו כן, הגרים גם כן אין להם להשתרר על ישראל, וכמו שדרשו ז"ל (יבמות מ"ה:) בפסוק (לעיל י"ז ט"ו) שום תשים עליך וגו' כל משימות שאתה שם עליך לא יהיה אלא מקרב אחיך ולא גרים, אבל ישראל חייבין עליהם כאומרם ז"ל (נדה י"ג) 'קשים גרים לישראל כספחת' ופירשוהו לפי שאינם מלמדים אותם (את הגרים) ככל הצורך, הא למדת שנתפסים עליהם":
הכל יחסי
אם נתמצת את דברי בעל פירוש 'אור החיים', יוצא שרמת המודעות קובעת את עומק האחריות. ככל שרמת המודעות עולה - עולה גם מדת האחריות. אמור מעתה: הכתוב מונה את המעמדות על פי סדר מודעות/אחריות יורד. חמשת הימניים (על פי הזוהר) הם בעלי המודעות הגבוהה והאחריות הסביבתית שלהם היא בהתאם לרמת המודעות שלהם. חמשת השמאלנים (על פי הזוהר) אלה בעלי המודעות הנמוכה עד לא קיימת. להם אין אחריות סביבתית אלא רק אישית או בכלל לא. אבל רק ביחד ניצבים לפני ה'. מול האין סוף בכבודו ובעצמו, כולנו שווים. מי שזכה להשגים גבוהים יותר - יש לו חובות גדולים יותר ובהחלט יתכן שבחשבון כולל, מצבו האישי פחות טוב מזה של מי שהשגיו נמוכים משלו, שכן הדרישות מן האדם הפשוט אינן שוות לדרישות מאיש המעלה. יוצא אם כן, שגם לאיש המעלה "כדאי" להתייצב ביחד עם האנשים הפשוטים כי בחשבון הכולל הוא עשוי לזכות בזכותם.
עורלת הלב
בהמשך הפרשה משמיע באזנינו משה רבנו את תחזיתו לגבי ההידרדרות הצפויה: יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבד אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם שׁרֶשׁ פּרֶה ראשׁ וְלַעֲנָה: יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת-הַצְּמֵאָה: גישה אנוכיית "למופת" שתוצאותיה הרות אסון: יט לֹא-יאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף- ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת-שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: אבל הוא לא נשאר לבד; נטיות לב אנוכיות יש לכל אחד, וכאשר אחד נוהג באנוכיות, זה מניע את האחרים לנהוג כמוהו ולו מטעמי התגוננות. כך מתפתח סגנון חיים בו כל אחד דואג לאינטרסים של עצמו גם על חשבון הזולת. והתוצאה הבלתי נמנעת אינה מאחרת לבוא:
כ וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת- תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר-חִלָּה ה' בָּהּ: כב גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדם וַעֲמרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ: כג וְאָמְרוּ כָּל-הַגּוֹיִם עַל-מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: כד וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת-בְּרִית ה' אֱלֹקֵי אֲבתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כה וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם: כו וַיִּחַר-אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה: כז וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אֲחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה: כח הַנִּסְתָּרת לה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד-עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת:
האם ניתן להתגונן בפני מהלך עניינים צפוי זה? אם כן - איך?
מילת הלב
האמת היא שהמהלך המתואר, ואשר התרחש בהיסטוריה כמה פעמים ומתרחש גם כעת לעינינו, הוא מהלך תת שכלי מובהק; שהרי השכל מחייב לפעול על פי המשל שהובא לעיל מהילקוט שמעוני אודות הקנים אשר בהאגדם יחד הופכים להיות בלתי שבירים. אבל הלב, הלב. הנטיות האנוכיות שלנו מעוותות את שיפוטנו ואנחנו פועלים הפוך מהאינטרס לטווח ארוך לטובת אינטרסים לטווח קצר. ומה הפתרון? (דברים י) טז וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד: לפתח רגישות אל הזולת ואל צרכיו ולא להתבוסס בבוץ של עצמי ושל צרכי האנוכיים. יכולתו של האדם לפעול בעצמו שינוי כזה אינה מוטלת בספק, אולם היא מוגבלת בהתאם ליכולתו האישית. כדי להגיע לפתיחות מוחלטת אל הזולת צריכים סיוע מלמעלה:
(דברים ל) ו וּמָל ה' אֱלקֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל- נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ: (בעל הטורים): את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול.
בחודש אלול ניתנת לנו הזדמנות לזכות לפתיחות שלא הייתה בנו קודם וכך לחוש שותפות מלאה עם כל יהודי לפני ה'.
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל.
_______________
נסים ישעיהו, 'תנועת אור ישראל'.