שני כוחות שולטים ביקום - שני כוחות מנוגדים ומשלימים, יין ויאנג. אלה הם סמלים המסבירים את התהליך המתמשך של שינויים טבעיים. לפי דגם החשיבה הסינית, כל הפרטים נלקחים בחשבון כחלק מהשלם. שום דבר אינו יכול להיות מופרד - שום דבר אינו יכול להתקיים בעצמו ולבדו, אין אבסולוטיים. בכל יין יש יאנג ולהיפך.
היאנג הוא "הצד המואר" של ההר, הכוח המתפרץ של הגדולה, המחשבה והדמיון והיצירה. הכוח הזכרי, השמש, האור, החום, הגירוי, הפעולה, הלמעלה והחוצה, השמיים. היין הוא הצד "האפל" של ההר. אפל במובן נחבא, נסתר, פנימי ומסתורי. אוצר בתוכו את הפוטנציאל זה הירח, הכוח הנשי. זוהי העוצמה הנשית הכבירה שהיא אבן הבנייה של העולם, הדם, הבשר, התמצית - חומרי הבריאה הם היין. המנוחה, הקבלה ההשלמה - יין.
האישה היא האדמה והיא זו שמחוברת, שורשית, רגליה מתבוססות בתוך האפלולית, הטחב והחושך שבמעמקים שם הן נוגעות בחומר ממנו נוצרה וממנו יצרה חיים חדשים. זמן היין הוא החורף והסתיו. החורף, זמן הנביטה, זמן השינה והחלימה. זמן היאנג הוא האביב והקיץ. האביב מסמל את בוא התקווה והלבלוב והקיץ הוא שיא היאנג - שיא הלבלוב ואז בשיאו באה השריפה והקמילה.
וכך המעגל נסגר. הסתיו מביא עימו את ההתכנסות פנימה ואת השקט והחורף - שיא היין מביא את השינה ואת סגירת הכוחות לקראת המחזור הבא. היין הוא בלמטה הפנימי והוא שואף למעלה והחוצה. כך שהאישה מתהלכת כשרגלים בקרקע מוצקה ויציבה וראשה בשמיים, מתחברת אל הרוח, בכוח המניע והמשנה, היאנג - הכוח הזכרי.
כאמור אין יין ללא יאנג ואין יאנג ללא יין. הם מזינים ומפרים אחד את השני, משנים אחד את השני, מתנגדים ומשלימים. כשהם באיזון מלא, כשאין כוח אחד גובר על האחר אז יש הרמוניה. אולם בשביל החיים נדרש המתח התמידי הזה, כדי לאפשר תנועתיות ושינוי בלתי פוסקים אחרת אין חיים.
בימנו אלו כשהאדם אנס את האדמה והרעיל אותה והכול נחלש ויש הרבה חולי ואלימות, זהו הזמן שבו האישה צריכה להתכנס לתוך עוצמתה להיטהר ולפעול ולהביא לשינוי בעזרת כוחותיה הנשיים שהם כוח הריפוי החמלה והתקווה. לגרום לכוח הזכרי לשוב אל הגבולות אותם פרץ, וביחד להשיב לכולנו את זכותנו הבסיסית להיות בריאים ושמחים עלי אדמות.