שלושה ישבו על הבמה ועסקו בדיון לקראת בחירות לפני הקהל השוקק. שבת יפה, 11 בבוקר, וכמאה שוחרי תרבות/פוליטיקה ויתרו על השמש והאויר הנפלא של הנגב הצפוני כדי לשמוע מה בפי המועמדים לכנסת. היו שם נציג קדימה, נציג מרצ, ונציג ישראל ביתנו. על כולם השקיפה המצליפה הלאומית, שלי יחימוביץ, אשר להלכה החליפה מקצוע מעיתונאות לפוליטיקה, אך למעשה הפכה את הפוליטיקה לעיתונאות.
כיאות לשלושת הקופים סתם האחד את אוזניו, עצם השני את עיניו, והשלישי סכר את פיו. אל מול הקהל הוכיחו הקופים שהם מסכימים הסכמה מלאה על כל הנקודות העיקריות המצויות במחלוקת. כולם הסכימו שארץ ישראל איננה יכולה לסבול חיים משותפים של יהודים וערבים. כולם הסכימו שהם שואפים למדינה יהודית דמוקרטית אשר איננה נתונה לסכנת חיסול בנשק הרחם של האישה הערביה. כולם הסכימו כי שלום יושג רק על-ידי הפרדה בין העמים הערבי והיהודי, הם רק נחלקו על הדרכים להגיע לאותה הפרדה.
הקוף לבן השיער, נקרא לו חיים לצורך ההמחשה בלבד, עצם את עיניו ולא ראה שיריבו למשחק השחמט איתו חתם על הבנות ג'נבה, התחלף, ועתה יושב במקומו איש אחר. לא באמת אחר, גם הראשון וגם האחרון שואפים להגשים את הרס המלכות היהודית, אבל השני מצהיר על כך בריש גלי, ושולל את כל חוקי המשחק שאותו משחק הקוף העיוור. ולמרות זאת דבק הקוף העיוור בהבנות שאותן עמל להשיג, ואיש לא ישכנע אותו לפקוח את עיניו ולהביט היישר בסכנה. לא שהסכנה נסתרת, אבל הרי הקוף בחר לעצום את עיניו, כדי שלא לראות את המוות המסתער עליו.
הקוף אשר סכר את אזניו, נקרא לו שי לצורך ההמחשה בלבד, לא שמע את קול נפץ התרסקות אתרוג החרס אשר נפל מיד שומריו על רצפת המציאות. אין הוא שומע את קולות הנפץ של הקסאמים הנופלים קילומטרים מעבר לגבול שהוא מגדיר אותו כגבול קבע, גם אם הם נופלים בחצר המשק שלו. הוא איננו שומע את קינתם של שמונת אלפים יהודים אשר גורשו מעל אדמתם, ומתכנן להכפיל את המספר הזה בפקטור של עשר, לפחות. זאת למרות שאחד מתפקידיו הקודמים של הקוף היה מזכירות כללית של הסוכנות היהודית, אשר מופקדת, אם אינני טועה, על יישוב יהודים בארץ ישראל, ולא על עקירתם.
הוא איננו שומע את יללות הצופרים המובילים יהודים מפוצחי-גולגולת בלבה של ארץ ישראל, ותומך בפיצוח גולגלות רבות נוספות, כל עוד הן אינן שלו ושל משפחתו. הוא מדבר על התכנסות לגושי התישבות ואיננו שומע את החמאס המצהיר כי כל התיישבות יהודית בארץ ישראל, מגושים ועד פירורים, תזכה לאותה מנת השמדה. מבחינתו החד-צדדיות היא לשמוע את עצמו מדבר אל עצמו, להסכים עם עצמו, שכן הוא הממלכתיות. רק כדי לסבר את האוזן אותו קוף היה פעם איש שלום עכשיו, ועתה הוא איש קדימה. כך אנו יודעים לאן מועדות פניה של קדימה, שלום המוות.
הקוף השלישי עיניו פקוחות ואוזניו כרויות. נקרא לו ישראל, רק לצורך ההמחשה. הוא הקשיב ליאסין כבר לפני שנים. הלה מסר לו את לוח הזמנים להשמדת ישראל. (47 נכבה, 87 אינתיפאדה, 2027 שואה) הוא היה בצוות המשא-ומתן עם הערבים זה ארבעה ראשי ממשלה. הוא ראה כיצד ראש ממשלת ישראל נותן הנחיות לקציניו ללא כל הכוונה ברורה למה הוא חותר. הוא ראה אין-ספור מפות לחלוקת ארץ ישראל בין ערבים ליהודים, אשר כולן הסתיימו במפחי נפש והרבה מאוד יהודים מתים, מוות הבל ותוהו.
הוא קורא את הצהרות הערבים, ואת האופן שבו מתרגמים הערבים לערבית הסכמים בשפות לע"ז, היישר במקור. הוא שמע וראה את הכוונה הברורה והנחישות העיקשת להשמיד את הישות היהודית בארץ ישראל, לא עכשיו, אלא לאורך זמן. אותו אי אפשר למכור במשא-ומתן, בשיחות אל תוך הלילה, שכן הוא ראה ושמע כי הערבים לעולם יראו במדינת ישראל הריבונית כפירה בעיקר, תועבה שיש להכריתה, בכל האמצעים, מן הרחם ועד הגרעין.
אם אתה כזה רואה ושומע, מה אתה מציע לנו? שואלים הקופים, תוהה הקהל.
אתם לא הראשונים לשאול, אומר האיש שטוען ש"ישראל ביתנו". לפני אחת עשרה שנה שלח ראש הממשלה רבין אותי ואת עמיתי להביא אליו פתרונות אפשריים. שבנו אליו עם ארבעה. האחד, טרנספר של האוכלוסיה הערבית אל מחוץ לארץ ישראל. שתיים טרנספר פנימי, שבו יקבלו כל ערביי ארץ ישראל אזרחות זרה, ללא שינועם מן השטח, מעין אפרטהייד. שלוש, טרנספר פנימי חלקי, שבה יקבלו ערביי יש"ע אזרחות זרה, ואילו ערביי ישראל ימשיכו לנהל מלחמה נגדנו באופן חופשי דרך הכנסת ובתי המשפט. אפשרות רביעית, טרנספר של יהודים החוצה. אתם כבר יודעים במה בחר אותו ראש ממשלה, ומה היו התוצאות. אתם כבר יודעים במה בחר יורשו, האתרוג שהתנפץ. אתם יודעים מה מכונן יורש יורשו, סוחר הנדל"ן הירושלמי.
אז מה בכל זאת לעשות? דחקו בו הקופים.
אולי את האפשרות השניה, אמר האיש בשפה רפה. אנו נגיד לכל הערבים שמעתה והלאה הם שייכים לרשות הפלשתינית ונקווה שיקבלו זאת ברצון.
זה אותו דבר כמו לא לומר כלום, אמרו לו הקופים, זה בדיוק כמו להיות עיוור וחירש.
סכר הלה את פיו ולא הציע עוד פתרונות מעשיים, לא לקופים על הבמה ולא לקופים שבקהל. גם הקהל, שברובו הם יהודים בגיל ביניים ומעמד הביניים נהג כשלושת הקופים, לא שומעים לא רואים ולא מדברים. פה ושם צווח מאן דהוא, ומה עם הקסאמים המדלגים מעל לגבולות הקבע? ומה עם להבים הבנויה כמו נווה דקלים בין רהט ללקייה? מייד עטו עליו הקופים וסתמו את פיו.
צודקים הקופים. הרי הוכח בעשרות דוגמאות כי לא חשוב למי מצביעים, תמיד תצליח "שלום עכשיו" לכפות עלינו את סבב המלחמה הבאה. לא חשוב למי מצביעים, תמיד יוכיחו לנו הערבים כי החלוקה היחידה המקובלת עליהם, היא החלוקה בינם לבין עצמם. לא חשוב למי מצביעים, תמיד יישאר הפתרון היחיד המעשי, זה ששולל מלחמה, מפריד בין אויבים, מביא שלום אמת, מיותם ודורש את עלבונו מאת הקופים אשר אינם לקרוא את הכתובת שעל הקיר. יהודים ליהודה. ערבים לערב.
שכחתי לרגע את המצליפה בקופים. לאחר שהצליפה בהם היטב מלקות ארבעים, ואמרה להם שהם עיוור, חירש ואילם, עזבה המצליפה את האולם והלכה לה אל המצליף המשופם שאליו התמסרה. ייחודו נעוץ בעובדה שהוא גם חירש, גם עיוור, וגם אילם, למרות המגפון, ולכן קל כל כך לאהוב אותו. שבוע טוב.