תמצית העובדות שני הערעורים מתייחסים לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בעניין מכרז למתן שירותי גביה, שהוציאה "מי נתניה". למכרז הוגשו שתי הצעות: הצעתה של "מילגם שירותים לעיר", והצעתה של "מ.ג.ע.ר מרכז גביה ממוחשבת".
כל אחת מהן מערערת נגד חלק אחר מפסק דינה של הערכאה הראשונה. ההצעה של מילגם נקבעה כהצעה הזוכה במכרז. מילגם הציעה דמי זכיון גבוהים יותר. מ.ג.ע.ר הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בטענה כי נפל פגם בערבות שהגישה מילגם, בטענה כי הוסף לה משפט, שאיננו מופיע בכתב הערבות שצורף למכרז, ובו נאמר: "דרישה שתוגש בפקסימיליה לא תחשב כדרישה לעניין כתב ערבות זה".
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת מ.ג.ע.ר, וקבע כי אכן נפל פגם בערבות שהגישה מילגם, ועל כן פסל את הצעתה. בית המשפט קבע, כי מ.ג.ע.ר הגישה תדפיס לא עדכני של רשם החברות למכרז, אף שמונו בחברה שלושה מנהלים חדשים, ואין (כנראה) אישור רו"ח או עו"ד בדבר רשימת המנהלים, וכך נוצר רושם מטעה בדבר זהותם.
בית המשפט לא קבע כי פגם זה פוסל את ההצעה, אלא החזיר את הדיון לוועדת המכרזים, כדי שזו תשקול, אם בנסיבות העניין ניתן להעניק את הזכייה לעותרת, או שמא ראוי לנקוט הליכי מכרז חדשים. לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי החליטה ועדת המכרזים לבטל את המכרז.
מילגם טוענת, כי לא היה מקום להורות על פסילת הצעתה; כי אין פגם בערבותה. כמו כן, מילגם עומדת על כך שבעת מתן החלטתה של ועדת המכרזים היו קיימים פסקי דין סותרים של בתי המשפט המחוזיים, בשאלת משמעות התוספת, לפיה לא ניתן להציג דרישה לחילוט ערבות בפקסימיליה, ובהעדר פסיקה של בית משפט זה, מותר היה לוועדת המכרזים, לטענתה, לבחור בדרך שאינה פוסלת את הערבות.
מ.ג.ע.ר טוענת בערעורה, כי לא נפלו בהצעתה כל פגמים מהותיים, וכי בית המשפט צריך היה לקבוע, כי היא הזוכה במכרז על אף היותה הצעה שנותרה יחידה.
הוחלט לדחות את שני הערעורים נקבע - בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה בכללים הנוגעים לערבות, כשהכלל הוא שבדרך כלל, פגם בערבות נחשב לפגם מהותי בהצעה. לקו מחמיר זה שותפה אני על דרך העקרון.
נקבע - מן הערבות שהגישה מ.ג.ע.ר ניתן ללמוד, כי בעת הרלוונטית למכרז זה ניתן היה להשיג, ערבות בנוסח שאיננו הסטנדרטי של הבנק, אלא נוסח המאפשר הצגת דרישה לחילוט בפקסימיליה, כלומר התואם במדוייק את דרישות המכרז. על כן, ונוכח שינוי תנאי השוק, ושלא כפי שפסקתי בבית המשפט המחוזי בפרשת א.ג.י. - כי התוספת של אי כיבוד דרישת תשלום שהגיעה בפקסימיליה אינה מבהירה אלא את המובן מאליו - דעתי היא, כי כתב הערבות שהגישה מילגם - פסול הוא.
נקבע - מילגם טוענת, כי לא היה מקום להתערב בשיקול דעתה של ועדת המכרזים, שכן לפני היועץ המשפטי של הוועדה עמדו פסקי דין סותרים, שחלקם "מכשירים" ערבות כזו וחלקם פוסלים אותה, ולכן מותר היה לוועדת המכרזים לבחור בקו הפחות מחמיר. לדעתי, אין מקום לקבל את הטענה. הסוגייה בעניין המצאת דרישת החילוט בפקסימיליה לא הוכרעה עד כה בפסיקתו של בית משפט זה, ולא היתה בה הלכה מחייבת. על כן לא מתעוררת בענייננו השאלה בדבר התחולה בזמן של שינויה של הלכה. על כן, נראה לי כי בצדק פסל בית המשפט המחוזי את הצעתה של מילגם.
נקבע - מותר לועדות המכרזים לדקדק ולהיות פורמאליסטיות בעניין כתבי הערבות. מותר, לעומת זאת, לצפות ממגישי ההצעות ומהבנקים לדקדק ולהקפיד בעניין ניסוח כתבי הערבות. אליבא דכב' השופט א' רובינשטיין: על המציעים, הבנקים וועדות המכרזים להקפיד על כל תנאי מתנאי המכרז ולא על ענייני הערבות בלבד; ובבוא ועדות המכרזים לדון בהם, גישתן צריכה להיות קפדנית.
נקבע - השאלה אם צדקה ועדת המכרזים בהחלטתה, שניתנה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הינה שאלה מוקדמת, ואינה מתעוררת כלל בגדרי הערעור, שעוסק רק בשאלה, אם צדק בית המשפט המחוזי כשהחזיר את הדיון לוועדת המכרזים. על כן, גם דין ערעורה של מ.ג.ע.ר להידחות.
---------------------------------------------
עע"ם 6090/05, עע"ם 6130/05 מ.ג.ע.ר - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.
כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת ע' ארבל, כבוד השופט א' רובינשטיין.
מיום 20.2.2006.