אנחנו, הבוחרים הפתאים, מתלבטים מי היא המפלגה הראויה לקבל את קולותינו. והנה טרם הגענו אל הקלפי וכבר סוחרים בקולותינו ומוכרים אותם לכל המרבה במחיר.
בזאר מכוער ונקלה מתרחש ללא בושה מול עינינו, ובו מחזרים כולם אחרי כולם, מקימים קואליציות וירטואליות, ועושים ללעג ולקלס לאור היום את הבטחות הסרק שהם מרעיפים עלינו בשעות הלילה, בשידורי התעמולה הנלעגים שלהם, אותם אנחנו מממנים במיטב כספנו.
היו ימים, לא רחוקים, שאת הסחר והמכר המכוער בקולותינו היו עושים אחרי הבחירות. היום נעלמה הבושה, כולם חסרי סבלנות כתנים מורעבים מרחרחים בחלל האוויר, קצרי רוח להמתין לקולותינו. יש כאלה שאינם כובשים את יצרם ונועצים שיניים זה בזה, וישנם המתוחכמים, המחייכים איש לאחיו ומחלקים בקריצת עין את השלל ביניהם.
הבעיות העיקריות המציקות לכולנו, שלשמן אנחנו נקראים להתייצב בקלפי ולמלא את חובנו האזרחי נשכחו ואינן, הן נמוגות כעשן עוד טרם בחירות ואין פוצה פה ומצפצף.
הם מחלקים את השררה ביניהם בראש חוצות ואינם מתאמצים להסתיר מאיתנו, כי הבעיות העיקריות המציקות לכולנו מעניינות אותם כקליפת השום. השחיתות השלטונית, הפערים החברתיים, חינוך ילדינו, מצוקת זקננו, איכות חיינו, ביטחון רכושנו, מימון תרופותינו, הקטל בכבישים, הפשע המשתולל ועוד כהנה וכהנה.
הנושאים הללו שהם בנפשנו, שלשמם אנחנו נקראים להצביע- עבורם הם סיסמאות ריקות וחסרות שחר, שבאמצעותן הם קונים מאיתנו את מנעמי השלטון. ואנחנו הפתאים נמשיך להאמין בסיסמת השקרים: "כל המצביע משפיע". ונמשיך לתת לגיטימציה לאלה העושקים אותנו.
והמפץ הגדול שפרשנינו שטפו בו את מוחותינו ועימו התקווה למהפך הנכסף בסדרי השלטון שלנו, אינו אלא אשליית שווא. כאילו לא היו דברים מעולם. "לשון המאזניים" ועימה הסחטנות המגונה לכל סוגיה שבה לככב בפוליטיקה המסואבת שלנו ועימה האתנן הידוע לשמצה.