שוב נדרש בית המשפט העליון לסכסוכים בתוך לשכת עורכי הדין ושוב חזר בית המשפט על אמירתו ש"רוחות רעות מנשבות בה בלשכת עורכי הדין". כל המעיין בעובדות שנפרשו בעתירה שהגיש ועד מחוז תל אביב נגד המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, עתירה הנוגעת לשיטת התקצוב של מחוזות הלשכה, אינו יכול שלא להשתכנע כי השופט חשין צדק לחלוטין.
פסק הדין שזור באמירות קשות ביותר ביחס להתנהלותה של לשכת עורכי הדין ובמיוחד התנהלות ראש הלשכה ויו"ר המועצה הארצית של הלשכה. אין צורך לחזור על כל ההתבטאויות ודי אם נצטט אחת מהן:
"החלטתה של המועצה הארצית לחסל כ- 3.5 מיליון ש"ח מן הרזרבה של ועד מחוז תל אביב היתה החלטה כה קיצונית וכה יוצאת-דופן, עד שמן הרגע הראשון חששנו כי בנושא זה חרגה המועצה מעקרון המידתיות באורח חריף ופוגעני כדי חריגה מסמכותה הראשונית. וככל שהעמקנו בשאלה ושמענו את טיעוניהם של בעלי-הדין, כך נשתכנענו והוספנו כי החלטתה של המועצה היתה החלטה בלתי סבירה ובלתי חוקית בעליל".
יש לשים לב - אין אנו עוסקים בארגון פרטי זה או אחר, אלא בגוף שהוקם מכוח חוק ואשר תפקידו הוא לתרום להנחלת ערכי שלטון החוק. כאשר לבכירי גוף זה מיוחסת התנהגות נפסדת כזו, משמעות הדבר חמורה בהרבה מבחינה מוסרית וציבורית. כיצד תוכל הלשכה ויו"ר הלשכה להביע דעה כלשהי בציבור בנושאי שלטון החוק והמנהל התקין בעתיד? האם יש מי בציבור שיקשיב להנהגת הלשכה שכך התנהגותה וזו דרכה?
לו רק החלטה בלתי חוקית בעליל ובלתי סבירה בעליל היתה כאן, ניתן אולי היה להסתפק בהערה צינית, כי מעורכי דין לא צריך לצפות להבין בחוק ובשביל זה קיימים בתי משפט. התמונה המצטיירת מפסק הדין הינה חמורה הרבה יותר ורק חסד עשה בית המשפט עם הנהגת הלשכה, בכך שנמנע מלקבוע במפורש שכל פעולתה נבעה ממניעים פוליטיים זרים ונפסדים.
נזכיר, כי הלשכה אפילו לא היססה לרמוס, ברגל גאה, הסכמים מחייבים. כך לדוגמא הועלתה בשם הלשכה הטענה המדהימה, לפיה הסכם שערך הוועד המרכזי אינו מחייב את הלשכה ועל כך אומר בית המשפט:
"למרות כל אלה, לא זו בלבד שלא שמענו קולות מחאה מפי ראש הלשכה ומפי יו"ר המועצה על שמעלים בשמם - גם בשמם - טענה זו המועלית שההסכם אינו מחייב את המועצה. אך זאת אוכל לומר, שאני מאמין, כי לא עו"ד שלמה כהן ולא עו"ד אורנה לין, גם הוא גם היא, לא ידעו כי מועלית מטעמם טענה בלתי-ראויה כגון זו, שהמועצה אינה קשורה בהסכם שערך הוועד המרכזי. שלו ידעו, קרוב לוודאי שהיו עוצרים את הטענה בדרכה - קודם שהגיעה עדינו".
בית המשפט העליון אף מבהיר, כי להערכתו פעולות הנהגת הלשכה נבעו ממניעים פסולים ומכוונות פסולות, אך מחמת העובדה שלא נדרש להכרעה בשאלה זו הוא מוותר על הכרעה מפורשת וקובע:
"אכן, קשה להימנע מהתרשמות כי כל מעשיו של הוועד המרכזי היו בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה. ההקצבות האחידות, ועימהן ההקצבה לכל עו"ד שבמחוז נועדו, מעיקרן, כדי להביא לחסר של כ- 3.5 מיליון ש"ח בתקציב ועד מחוז ת"א, והכל במטרה שסכום זה יילקח מהרזרבה השמורה לוועד בקופתו".
נדמה לי כי ציבור עורכי הדין ייזקק למידת חסד ואמונה רבה ומידה גדולה עוד יותר של נכונות לעצום עין, על-מנת לקבל את הטענה שהתנהגות ראש הלשכה, הוועד המרכזי ויו"ר המועצה הארצית, נובעת ממניעים ענייניים טהורים וכי לא ידעו על הטענות המועלות בשמם.
למקרא פסק הדין לא נותר ספק, כי המניע העומד ביסוד החלטות המועצה הארצית הוא הרצון לחיסול חשבונות אישי של ראש הלשכה ויו"ר המועצה הארצית עם יריב פוליטי שגבר על יו"ר המועצה הארצית, הנמנית עם סיעתו של ראש הלשכה, בבחירות לראשות ועד מחוז תל אביב. אגב מאבק פוליטי זה, הוחדרו ללשכת עורכי הדין שיטות נפסדות שאף המערכת הפוליטית נרתעת מהן.
לשכת עורכי הדין הינה גוף גדול במסגרתו פועלים אלפי עורכי דין נאמנים באופן התנדבותי ושלא על-מנת לקבל פרס, והעוסקים במגוון עצום של נושאים חיוניים לחברי הלשכה ולציבור. חברים נאמנים אלו ראויים ללשכה אחרת ולדימוי אחר. גם הציבור הרחב זכאי וחייב לתבוע מלשכת עורכי הדין ונבחריה התנהגות שונה.
עלי להודות כי באופן אישי אני מאבד את התקווה שלשכת עורכי הדין במתכונתה הנוכחית תפעל בצורה שונה. לפנים תמכתי בקיומה של הלשכה כגוף הפועל על-פי חוק וכיום יש לי הרהורי כפירה, שמא עדיף כי הלשכה תאוגד באופן וולונטרי כאיגוד מקצועי חברתי, ממש כמו ארגונים אחרים. נראה לי כי הגיעה העת לקיים דיון ציבורי גלוי בנושא זה.