המציאות העגומה השוררת בעירק, במלאת 3 שנים לפרוץ המלחמה, מעצימה את הביקורת על ממשלו של הנשיא בוש וכבר מאיימת לשמוט את הרוב הרפובליקני בסנאט בוושינגטון.
סנטורים, קציני צבא בדימוס ופרשנים בכירים בארה"ב משחררים זה מכבר את חרצובות לשונותיהם, ואינם חוסכים שבט ביקורתם כלפי הליך קבלת ההחלטות שקדם לפקודה ליציאה למלחמה.
בתוך כך הולך ונחשף המסד המעורער שעליו נשען ה"קאזוס בליי" האמריקני, באופן המטיל ספק של ממש באשר ללגיטימיות המלחמה, ולא פחות מכך, בהתייחס לחוסנה ומיומנותה של קהילת המודיעין בארה"ב.
המגזין רב היוקרה "פוריין אפיירס" שיחרר בימים האחרונים לפרסום תמצית ראשונית מדוח עב-כרס שהוכן בהנחיית מפקדת הכוחות המשולבים של ארה"ב ( USJFCOM ), על בסיס ניתוח מסמכי שלל איכותיים ותחקור מעמיק של שבויים עירקיים רמי דרג ( דגשים מהדוח פורסמו גם בעיתון הארץ מה- 16 במרס 2006).
הדוח המרתק כשלעצמו, שגיבושו ועריכתו נמשכו כשנתיים, מתמקד אומנם בניסיון להבין את התהליכים ואת יחסי הכוחות בצמרת הביטחונית בעירק טרם המלחמה, אולם המסקנה האופרטיבית המשתמעת ממנו, רחוקה מלהחמיא לצד האמריקני.
הממצא העיקרי הזוכה להבלטה מודגשת במסמך הנ"ל, קובע כי נשיא עירק, סדאם חוסיין, פעל בדרכים ובאמצעים שונים להטמיע מסר הונאתי מרכזי, ולפיו - נותרו בידיו נשק להשמדה המונית ואמצעים לשיגורו. (זאת, כאשר בפועל כבר לא היו בידיו אמצעים מסוג זה).
ההיגיון שמאחורי רעיון זה היה עיצוב הרתעה אפקטיבית, אשר יהיה בה כדי "לשכנע" את המערב כי עדיף להימנע מיזום מתקפה כנגד עירק (הערה: הח"מ העלה תיזה זו ברשימה שפורסמה ב- Nfc ב- 6 נוב' 2003, תחת הכותרת "מבט נוסף על הכשל המודיעיני המערבי בסוגיה העירקית". ראו נא קישור בצד המאמר).
לגופם של הדברים, התחוור כי תוכנית ההונאה של סדאם "הצליחה" מעל למשוער, וההערכה לפיה האיום הבלתי-קונבנציונאלי הנשקף מעירק הוא אותנטי קיבלה תימוכין נוספים ושולבה בהערכת המודיעין שהונחה על שולחנם של קברניטי המערב.
מנגד, טעותו הפטאלית של סדאם חוסיין היתה אמונתו-הערכתו, כי המסר ההרתעתי ישיג את מטרתו, דהיינו יגרום להרהור שני אצל מעצמות המערב בבואן לשקול מתקפה כוללת על עירק. בפועל, קרסה תיזה זו, והמוטיבציה של הנשיא בוש, לממש מהלך של מלחמה להבסתו של סדאם, אך התעצמה.
הדוח האמריקני מציין גם, כי משעה שנוכח כי המערב נחוש בדעתו לפעול צבאית נגד עירק, ניסה סדאם ברגע האחרון לחזור בו מהגרסה ההרתעתית, ולטעון כי הוא נכון לשתף פעולה עם האו"ם ולהוכיח כי עירק אינה מנהלת פרויקטים בתחום הבלתי-קונבנציונאלי, אולם בנקודת הזמן הזו איש כבר לא היה נכון להאמין לו.
דומה כי זהו אחד המקרים הנדירים בהיסטוריה הצבאית, שבהם יוזם ההונאה נופל קורבן למזימה שרקח בעצמו. הלקח העולה מכך, ראוי שיילמד כמקרה מבחן קלאסי בכל בתי הספר למודיעין.
המחדל המודיעיניקריסת הלוגיקה הקונצפטואלית של סדאם חוסיין, אין בה כדי לחפות על המחדל המודיעיני הקולוסאלי של ארה"ב ובעלות בריתה בהקשר העירקי. עצם "הנפילה" ברשתו של הנשיא העירקי, קרי - היקלטות מובהקת של מסרי ההונאה, כאילו מדובר במידע מוצק ואיכותי, מעוררת דאגה וחושפת פרצות בממד האיסוף והמחקר כאחד. מעבר לכך, ברי כי בהיבט המתודולוגי, נחלו שירותי המודיעין של המערב כישלון, כאשר הוכח כי למעשה אין באמתחתם שיטות, כלים ומעוף, שהיו אמורים לאפשר סינון ובקרה מקצועיים, להבחנה בין "רעשים" לבין "אותות".
יצויין, כי ההקשר הישראלי מאוזכר אך בשולי הדברים, לפחות עפ"י הגרסה המופיעה בתמצית הדוח, כפי שהובן מדבריו של הגנרל העירקי עלי חסן אל-מג'יד ( שנודע בכינוי "עלי הכימאי"), לפיהם סדאם העדיף שלא להודות כי השמיד את ארסנל הנשק הבלתי קונבנציונאלי כדי שלא לגרות את ישראל לתקוף את עירק. על אף עובדה זו, סביר כי מחברי הדוח האמריקני נוטים לשבץ את המודיעין הישראלי בכפיפה אחת עם עמיתיו מארה"ב, בשל הזיקה ההדוקה המתקיימת בין הצדדים.
העובדה כי הממשל האמריקני הנוכחי ביסס את ה"קייס" העירקי על תשתית מודיעינית רעועה, כבר אינה בגדר סוד, וכזכור, אף נשמעה הודאה פומבית בעניין מ"הבית הלבן". הדוח החדש אך ממקד עד כמה עמוק השבר במישור זה, וכפועל יוצא מכך, את משקלו המרכזי של הממד המודיעיני בתהליך קבלת ההחלטות בעידן המודרני ובמקרה דנן, שלא בטובתו של המודיעין.