טעיתי. ההנחה שלי, במאמר שכתבתי כאן ערב הבחירות, כי הגורם הרגשי בקרב תומכי הליכוד ישחק תפקיד משמעותי בעומדם לפני הפתקים בקלפיות, נתבדתה. הגרעין הקשה אכן הצביע ליכוד, אך לא מעבר לכך. 12 המנדטים מבטאים את הצטמקות הליכוד לגרעין הקשה של נאמניו, לא מעבר לכך, בעוד שהפריפריה הגדולה של תומכים פוטנציאלים (בשיאה, בשנת 1981, היא הגיעה לכדי 48 מנדטים) התנתקה והתבוללה בקרב מפלגות אחרות ובראשן כמובן "קדימה". פתקי מח"ל, שמנחם בגין המנוח ליהט בהם באופן כה מדהים ומיומן בעבר, הם כשלעצמם כנראה כבר אינם עושים את שלהם.
כמובן, אפשר להאשים בשפל שאליו הגיע הליכוד בבחירות 2006 את האיש והמנהיג בנימין נתניהו, שפל שיירשם בכל מקרה על שמו. אבל אשם בכך קודם כל - ראובן אדלר. כן, כן, הפרסומאי שמאחורי המותג "קדימה".
בחירות 2006 יירשמו כבחירות ההטעיות והתעתועים, בחירות הפרסומאים ויועצי התקשורת, עם אדלר הכל-יכול בראשם. האמון שנתן בו אריאל שרון הביא לכך, שאדלר יכול היה ללחוש על אזנו של הסוס ועל אוזנם של שני הסייחים דברי מתיקה: תפרוש מן הליכוד, הקדם את הבחירות ותהיה לך מפלגה בת 50 מנדטים, כולם חיילים ממושמעים. או אז לא תהיה עוד תלוי בליכוד, במרכז הליכוד וב"מורדים" (אף זוהי תווית מבית היוצר האדלרי).
בשביל אותם חמישים מנדטים "מובטחים", שיעשו לשרון, באופן אישי-אגואיסטי, את החיים קלים יותר, התפתה ראש הממשלה (עדיין) ועלה על נתיב המפצים והנסיגות. וכך מקים הליכוד ומנהיגו, היה למנתץ הליכוד והורסו.
אשמה בכך גם התקשורת, לא רק בגלל הביקורת המבזה שהטיחה בנתניהו והתייצבותם בגלוי של חלקים משמעותיים ממנה לצד "קדימה" ולמען ה"התכנסות" שלה, אלא במובן זה שהרדימה את מערכת הבחירות - התוצאות הן היו "מובטחות מראש", אמרו לנו הסוקרים וה"פרשנים" - והזדרזה לקבוע סדר-יום מדומה, חברתי-בלבדי, ליום שלאחר הבחירות.
הדוגמה הבולטת לכך היא הקטיושה, הראשונה בהיסטוריה, שנורתה בבוקר יום הבחירות מתחום רצועת עזה לעבר אשקלון. כמעט עד למוצאי יום הבחירות שיתפו הטלוויזיות ותחנות הרדיו - כולל גל"צ! פעולה עם צנזורה בלתי לגיטימית ובלתי ברורה, רק כדי לא לעורר מתרדמתו את סדר היום הביטחוני, שניסו להעלות בתעמולתם הליכוד ונתניהו, ובצדק. ואכן, אך נסתיימו הבחירות וכבר נרצחו ארבעה ישראלים. ירי הטילים מהרצועה התגבר. כמות ההתרעות מפני פיגועים נוסקת.
הציבור התעייף מענייני פיגועים. נעשה אדיש לסיפורים קשים כגון זה של בני הזוג הלוי הי"ד מקדומים, הציבור בחלקו הגדול רוצה למצות את החיים הטובים עכשיו, להשתרך משפחות משפחות בקניונים, להתקבץ על שפת הים, לגדוש את בתי הקפה, שנקין ורוטשילד, להצטופף במדרחובים ובפאבים. אין זה סותר את העובדה, כי בעת ובעונה אחת מוסיפים אותם בליינים שוחרי החיים הטובים לקטר על המדיניות הכלכלית ועל העוני המתרחב. הציבור אינו מוכן עוד להקריב משהו בהווה, למען שיפור המצב בעתיד.
נתניהו בא עם קבלות על ביצוע מדיניות כלכלית נכונה ומבטיחה, מחד-גיסא, ועם אזהרות נוקבות מפני התגברות הטרור תחת ממשלת ה"חמאס", מאידך-גיסא. הציבור הנהנתן, שטוף התעמולה העויינת לאיש, שאמינותו האישית ירדה לשפל, לא רצה לקבל לא אותו ולא את מסריו. יותר נוח להיאחז בנוחות המדומה והזמנית, שמבטיחים דובריו של השמאל. "קדימה" לצורך זה היא אכן שמאל. ההולך עם "קדימה" לא הולך עם קדומים.
הנסיגה משטחי יו"ש - תחת הספין האדלרי-ארדי
המתקרא "התכנסות", שאותה תנסה במוקדם או במאוחר לבצע הממשלה החדשה - ועימה הנסיגה ההתיישבותית, הנסיגה מהישגי התוכנית הכלכלית, הצפי לסכסוכים פוליטיים שיפרצו קרוב לוודאי הן בתוך המיש-מש ששמו "קדימה" והן בתוך הקואליציה שתקום ותנסה לתפקד, כל אלה יהיה בכוחם לגרום לציבור הרחב להתפכח. כל אלה יביאו לכך, שגם ממשלת אולמרט כנראה לא תשלים את ימיה. יש לצפות לבחירות מוקדמות גם לכנסת ה-18.
הליכוד עם קופתו המדולדלת, עם סיעתו המצומקת, צריך אפוא להיערך לקראתן ללא בזבוז זמן מיותר. עליו להפסיק את ההתכתשות הפנימית ולהתחיל מוקדם ככל האפשר לפעול כאופוזיציה לוחמנית, מאוחדת ונחושה, ולא להמתין לחודשים ולשבועות האחרונים לפני הבחירות, יהיה מועדן אשר יהיה. הליכוד צריך להישאר מלוכד, כדי שיוכל מנקודת השפל שבה הוא שרוי עתה, לשוב ולהתרומם, לתת תקווה מחודשת לעם ולהיות ערוך ומוכן לקלוט מחדש את הבנים האובדים.
לשם כך שומה על התנועה להתארגן מוקדם ככל האפשר, לנסח קווי מצע ברורים ומעודכנים, לרענן את שורותיה והנהגתה בפנים חדשות ומוכרות, כמו למשל הרמטכ"לים לשעבר דן שומרון ומשה יעלון, לכונן מחדש את מוסדותיה ולקיים בהקדם פריימריז לבחירת היו"ר. בנימין נתניהו אינו צריך להתיירא מפני בחירות פנימיות כאלה. הוא צריך להיות מעוניין בהן, כדי להשקיט את הרוחות ו"לסגור עניין".
בשלושת החודשים מאז נבחר ליו"ר התנועה נתניהו פעל כמעט לבדו במערכת הבחירות. היו לו הופעות טלוויזיוניות מהוקצעות, אבל הן באו באיחור. רכבת התבוסה יצאה לדרך שבועות קודם לכן, וגם הוא, ה"קוסם", לא יכול היה עוד לעוצרה. איש מהנהגת הליכוד, מקרב אלה המבקשים עתה את ראשו, לא סייע באמת להצלחת הליכוד ולהצלתו. איש מהם גם אינו ניחן בכאריזמה מספקת כדי להתרומם לגובה הדרוש של מנהיג מפלגה הטוענת לכתר.
ב-1996 הליכוד ירד ל-19 מנדטים בגלל שיטת ההצבעה בשני פתקים (אבל כבש את השלטון). ב-2006 הליכוד ירד ל-12 מנדטים בגלל מפץ "קדימה" (והולך ככל הנראה לאופוזיציה). בשני המקרים, בשתי הנפילות, אשמתו האישית של נתניהו פחותה יחסית לעומת מה שמיוחס לו ברישעות על-ידי יריביו מבית ומחוץ. לא פחות מתשע מערכות בחירות, מהן כושלות ומהן מוצלחות, הנהיג מנחם בגין ז"ל את תנועתו בשלושת גילגוליה - חרות, גח"ל, הליכוד - באופוזיציה, עד למהפך 1977. אצל יו"ר האופוזיציה נתניהו המהפך עשוי לקרות מהר יותר, אולי אפילו כבר בבחירות הבאות לכנסת ה-18, שתהיינה בחירות ההתפכחות משיכרון "קדימה" והגימלאים.
הדבר תלוי מעל לכל בליכוד ובהנהגתו, ביכולת הפעולה הפנימית המשותפת, בהתחברות של כוחות וקבוצות מרכזיות-ימניות לליכוד, בדיבור אופוזיציוני בקול ברור ומתואם, בהשמעת מסרים חתוכים ומשכנעים - לאומיים כחברתיים - ובהתנערות מכל התופעות השליליות שנתקשרו בשמו של הליכוד עד לאחרונה והיו אף הן בעוכריו.
שנים עשר - מי יודע? שנים עשר אני וכל הציבור יודע: שנים עשר חברי סיעת הליכוד. מתריסר הח"כים הללו, עם ביבי בראשם, הוא ולא אחר, מצפה ציבור נאמני הליכוד מכאן ואילך להתנהגות אחראית, מלוכדת, שאם לא כן - לא תהיה עוד להם ולתנועה תקומה.