עם ישראל בחר את ראשי הממשלה שלו, מאז קום המדינה, כדי שיעמדו בראשו, יקבעו את עתידו וגורלו ויבטיחו את רווחתו וביטחונו. העם הזה גם הפקיד בידי ראשי הממשלה שבחר את סודות המדינה הכמוסים ביותר, כדי שיוכלו לעשות בהם שימוש נכון בבוא יום סגריר. והעם הזה הוא גם מי קבע באורח חד-משמעי, מזה שנות דור, כי המדינה חייבת לשמור מכל משמר על סודותיה הכמוסים ביותר המצויים במשמורת ראשיהם של ראשי הממשלה בעבר.
לא כך חושב מבקר המדינה של העם הזה. בדוח שפרסם לפני ימים אחדים פסק המבקר, כי אין זה ראוי שהמדינה תממן את מלוא עלות האבטחה של ראשי ממשלה לשעבר בשעה שהם שוהים בחו"ל ועוסקים בקידום עסקיהם הפרטיים.
בעקבות המבקר באים עכשיו נציגי התקשורת של העם הזה, קול ההמון שלו, ותובעים שראשי הממשלה האלה, שסיימו את תפקידם, יפסיקו לחיות, בתחום האבטחה הנדרשת בעת שהותם הפרטית בחו"ל, על חשבון הקופה הציבורית. החרה החזיק אחרי המבקר והתקשורת גם הקבינט המדיני-ביטחוני, לכאורה בתור מי שקשוב לקול העם - בעיקר לפני הבחירות המשמשות ובאות - וממש בהרף עין החליט לצמצם מאד את רשימת האישים שיזכו לאבטחה צמודה של השב"כ, וכי ראשי ממשלה לשעבר יזכו לאבטחה צמודה רק במשך ארבע שנים לאחר תום כהונתם ולא לכל ימי חייהם - על-פי מה שקיים בפועל.
יתכן שיש צדק מסויים בטענה שאם ראש ממשלה לשעבר שוהה בחו"ל לרגל עסקיו, חלק ניכר מן השנה, אין כל הצדקה לכך שכל עלות אבטחתו תוטל על תקציב המדינה. מן הטעם זה טוב עשה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו כאשר הודיע לראש השב"כ כי הוא יממן מכיסו את האבטחה בנסיעותיו העסקיות לחו"ל, וכי הוא מבקש לשאת בעצמו בכל הוצאות המיגון של הבית שרכש בקיסריה. אך יחד עם זאת, בדין של גזירה שווה, אין זה ראוי וצודק שבגלל עלויות האבטחה "הפרטיות" ייאלץ ראש ממשלה לשעבר להישאר, כל ימות השנה, רק בגבולות המדינה, ולעולם לא יוכל לצאת לחו"ל - לרגל עסקיו או להנאותיו האישיות.
להחלטה קיצונית מן הסוג הזה, עם כל פוטנציאל הצדקנות הפופוליסטית הטמון בה, אין סיכוי להתממש. איש לא יוכל לתבוע, כי מי שהיה ראש ממשלה יהפוך, אוטומטית, לאחר סיום כהונתו, למי שחי במכלאה, מעין בובה במוזיאון שעווה, רק כיוון שכך רוצים התקשורת או פוליטיקאים פופוליסטיים.
לא ראש ממשלה לשעבר הוא הקובע את הסדרי אבטחתו. תפקיד זה מצוי בתחום אחריותו הבלעדית של שירות הביטחון הכללי. כך היה כאשר קמה המדינה וכך גם עכשיו. בידי ראש ממשלה לשעבר גם לא נתונה הסמכות לקבוע מי צריך לשאת בעלויות המימון של האבטחה הנדרשת. מי שהתריע על הבעייתיות הציבורית המסוימת במצב הקיים, שלפיו מאבטחים שירותי הביטחון את ראשי הממשלה לשעבר גם בעת נסיעותיהם המרובות לחו"ל, לרגל עסקיהם - היה מבקר המדינה. ועל כן ראוי היה כי המבקר וראש השב"כ - ולא הקבינט המדיני-ביטחוני - יהיו אלה שייטלו על עצמם את המחויבות למצוא פתרון הולם שבמסגרתו גם ראש ממשלה לשעבר יהיה מאובטח כראוי, על-פי טובת המדינה וביטחונה, וגם קופת הציבור לא תצטרך לשאת בהוצאות הנובעות מעיסוקים פרטיים של ראש הממשלה לשעבר.
פתרון הולם אחד יכול להיות כזה: ראש ממשלה לשעבר יקבל "קצובת חו"ל" בת 30 יום, לחופשות אישיות או לעיסוקים פרטיים, שבמסגרת יאובטח על חשבון המדינה. במשך הזמן שיעלה על קצובה זו ישלם ראש ממשלה לשעבר תשלום חלקי-פרוגרסיבי למימון אבטחתו. ככל שיגדל מספר ימי השהייה בחו"ל - כך גם תגדל ההשתתפות העצמית.
פתרון כזה, אם יוצע על-ידי המבקר (מנקודת הראות של טובת הציבור) וראש השב"כ (מנקודת הראות של אבטחת ראש הממשלה לשעבר), ואם יקבל את אישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יהיה הדרך הנכונה וההוגנת ללכת בה. רק במסגרת הסדר סטטוטורי כזה לא יוכלו פוליטיקאים חסרי אחריות להפוך ראש הממשלה לשעבר למושא של ניגוח אישי, רק בגלל שהמדינה החליטה כי יש לאבטח מכל משמר את ראשי ממשלתה בעבר, ממש כאילו היו נכס ביטחוני לאומי.