בימים האחרונים אני שרוי במתח נוראי שאינו נותן לי מנוח, בגלל חלקי הצנוע בתקרית שאירעה בתקופת כהונתה של ממשלת אולמרט, שבה חלק נכבד מהשרים קיבלו תפקידים שגדולים עליהם בכמה מספרים.
מטרידה אותי ללא הרף השאלה: האם בסופו של דבר יואיל בטובו שר האוצר המצחיק ביותר בתולדות המדינה, אברהם הירשזון, להגיש ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תלונה בכתב על איומי סחיטה שהיו, לדבריו, כלפיו וכלפי בני משפחתו. מזוז דרש לקבל את התלונה בכתב, לאחר שקיבל דיווח בעל-פה מהירשזון עצמו. אלא שהירשזון - שאולי נרתע מהגשת התלונה, שיחק מול פני האומה המופתעת משחק אווילי של אדם בעל הבנה סלקטיבית, שאינו מבין, כביכול, את הדרישה כפשוטה.
בסוף השבוע שעבר בקע אור קלוש בקצה המנהרה: במהלך עימות טלוויזיוני בתוכנית "לונדון וקירשנבאום", שבה התארחתי לצידו של עורך הדין אלדד יניב, פרקליטו של הירשנזון, הודיע הפרקליט באורח חגיגי כי ב"שבוע הבא תוגש התלונה בכתב ליועץ המשפטי לממשלה".
הפרקליט הממולח לחש באוזני בסוף התוכנית: "אני מקווה שיהיה לך אומץ לב לטפל בהתנהלותו של מזוז בפרשה זו". בכך ביקש להציב בפני עמותת אומ"ץ, שיש לי הכבוד לעמוד בראשה, אתגר חדש ולהפוך אותה לשותפה ל"דבר מצווה" שעבורה גובה יניב שכר טירחה נאה.
באותו עימות טלוויזיוני שמתי את נפשי בכפי. טענתי כי הירשזון לא היה מעז לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, בדיווח על התלאות שפוקדות אותו בדרכו לביצוע רפורמות, אלמלא קיבל גיבוי מוחלט מפטרונו הוותיק, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שהיה שותף פעיל לכמה מעסקיו הפוליטיים כלכלים המפוקפקים.
רק תמימים אינם מבינים שאולמרט גייס לתפקיד שר האוצר את האדם הלא נכון לתפקיד הלא נכון, וזאת רק במטרה שהירשזון ישמש "שר קש", כדי לאפשר ל"בוס", בעל הסיגרים הקובנים והעטים היקרים (שקיבל במתנה), להמשיך ולטפח את קשריו ההדוקים עם אילי הון מקומיים וזרים.
לא זכור לי מהלך משמעותי שעשה הירשזון בחייו הפוליטיים בלי שקיבל מראש את ברכתו של אולמרט. כתבות התחקיר על הירשזון המצויות עתה בצנרת אצל כמה כלי תקשורת כתובים, אלקטרוניים ומקוונים, מתקרבות לחצרו של אולמרט ואל יועצי החרש של הירשזון שגוייסו על-ידי בית מדרשו של אולמרט.
אם אני קורא נכון את המפה - וזה קורה לפעמים - היועץ המשפטי לממשלה מצוי עתה על הכוונת של כל מיני גורמים מזוהים, שמטווחים בימים אלה את ההפגזה הצפויה לעברו. כמה כדורים לא טועים שוגרו כבר לעברו בימים האחרונים.
מזוז "חטא" בכך שלא רקד לפי החליל של הירשזון והציג אותו בפומבי ככלי ריק. בתזמורת של אולמרט לא אהבו זאת, למרות שהקפידו על דממת אלחוט מחשש אולי ל"האזנת סתר" של התקשורת.
לדידם של אנשי אולמרט, מזוז היה צריך להורות על פתיחה בחקירה מיד אחרי שהירשזון "דיווח" לו על האיומים, ובכך היה מצליח להרתיע עיתונאים חוקרים שלא להמשיך "לרדוף" אותו ולרחרח על מעלליו בעבר שהביאו אותו עד הלום.
בעידן אולמרט, מי שחושף מעשי שחיתות של ראש הממשלה או מקורביו מסתכן בחשיפה אישית ומשפחתית לא נעימה - למען יאזינו ויקראו אוכפי חוק אחרים שיושבים בתפקידי מפתח במדינה ויראו.
מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדרשטראוס, חש זאת היטב באחרונה על בשרו, כאשר ניסו לפגוע בו ובבני משפחתו במטרה להשתיקו או להרתיעו. אבל למגינת ליבם של אנשי אולמרט, הנחישות של המבקר רק גברה. בפעם הזו לפחות הם החטיאו את המטרה.
לאנשי הסתרים של ראש הממשלה יש כבר תיקים מוכנים על אישים בעלי תפקידים שונים במדינה, במערכת המשפטית, ברשויות אכיפת החוק ובקהילה העיתונאית.
היועץ המשפטי לממשלה לא מראה בשלב זה סימנים של התרגשות משר האוצר המוזר, המדקלם בהנחיית יועציו כי הוא "פועל לפי הנחיות היועץ", ולמעשה פועל בדרך הפוכה בניגוד לסיכום ביניהם.
מזוז עדיין מצפה לתלונה כתובה של הירשזון שהציג את ישראל כמדינה סיצליאנית, כביכול, שבה מאיימים גורמים כלכלים בשיתוף עם "סייעני תקשורת" לאיים על שר אוצר ובני משפחתו, על-מנת למנוע מהלכים כלכליים. בין אם תלונתו של שר האוצר תוגש ליועץ המשפטי לממשלה ובין אם לו, מן הראוי שהבדיחה תגיע לסיומה בהקדם.
לפני עשרה ימים ניסיתי להביא לבירור תלונתו של שר האוצר ההפכפך. הגשתי בשם עמותת אומ"ץ האמונה על שמירת טוהר המידות והמינהל התקין תלונה ליועץ המשפטי, ולראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, על-מנת שהפרשה תחקר. בתגובה הודיע לי עוזרו של מזוז, עורך הדין רן נזרי, בשמו, במכתב מתוקשר, כי לא נראה לו שבמידע שהציג לו הירשזון בפגישתם "קיימת תשתית שיש בה כדי לבסס פתיחה בחקירה פלילית או נקיטת פעולה אחרת".
אני פונה בדרך זו אל היועץ פעם נוספת, בבקשה להורות על בדיקה סמויה. אולי אפילו באמצעות השב"כ, כדי לדעת ולבדוק אם אין בפרשה זו חלילה חשד ולו קל שבקלים ששר בכיר בממשלה הנוכחית מצוי תחת סחיטה בניסיון להטות החלטות. אם יתברר שיש ממש במידע של הירשזון, הוא יהפוך מבדיחה לחידה, ובכך הוא ישודרג. אבל הסיכוי שכך ייקרה נראים לי קטנים. אם לעומת זאת יתגלה שהיה זה מהלך מכוון של שר האוצר, בגיבויו של אולמרט, שנועד למנוע מהתקשורת למלא את תפקידה בפרשת הירשזוון, יהיה עליו לפרוש מתפקידו. אולמרט יעשה הכול כדי לשמור את הירשזון קרוב לחזהו הנפוח.
עמיתי סבר פלוצקר מידיעות אחרונות, שהתייחס השבוע לפרשה בהרחבה, היה קיצוני יותר כאשר קבע: "במו ידיו הרס הירשזון את אמינותו שהינה נכס היקר מפז של כל שר אוצר. במו-פיו ניפח בלון של הפחדות שהיועץ המשפטי פוצץ בנעיצת סיכה אחת. מצמרר לחשוב איך ינווט אדם כזה את הכלכלה הישראלית ואיך ינווט בעיתות של משבר".
ולבסוף נותרה השאלה: מי יגן על העיתונאים החוקרים שמתחקים בשבועות האחרונים אחר מעלליהם המשותפים של הירשזון ואולמרט?
בראשית השבוע פניתי במכתב אל הירשזון, בתביעה שיחזור בו מהאשמות שהטיח בעיתונאים אלה שעושים מלאכתם באמונה ויתנצל בפניהם. אבל השר לא טרח להגיב על פנייתי.
נראה שלא יהיה מנוס ממהלך נוסף בנושא זה, על-מנת למנוע מהירשזון להפחיד בעתיד עיתונאים. בשלב זה אני ממתין לקרוא כתבות תחקיר נוספות, בעיקר בידיעות אחרונות, שהכתיר השבוע את מהלכיו של הירשזון בכותרת מאירת עיניים: "השר הוליד עכבר". אני מצפה לשעיתונאים חוקרים המכונים "כלבי השמירה" של שלטון החוק, יתחילו לנשוך במקום לנבוח. רק בדרך זו יבינו פוליטיקאים מושחתים שזמנם קצוב.