את הצבא מנווט החמאס, אם אין חטיפה ופיגועי ראווה בתחומי ישראל, אין פעילות התקפית יזומה למיגור הטרור הפלשתיני. בימים אלו המערכת הצבאית מנהלת מערכה התקפית להחזרת החייל גלעד שליט הביתה. צה"ל, הנחשב לצבא המתוחכם והחזק בעולם בעקבות העמידה האיתנה שלו פעמים רבות מול התקפות האויבים, נתפס היום כצבא שנגרר אחר מליציות טרור.
כנראה בזכות הטעות בתכנון המערכת הצבאית והמערכות השונות במדינה בכלל, הטרוריסטים מעזה זוכים לאהדה רבה בקרב האוכלוסיה הערבית, במקום שייעקרו מתוכם. האהדה הציבורית שזוכים לה המחבלים היא בעקבות יצירת קלף מיקוח שהם תופסים מישראל. חייל או אזרח. מדינת ישראל נאלצת שלא ברצון לשחרר מאות מחבלים עם דם על ידיים. אסירים שמשוחררים במסגרת העסקה רוכשים כבוד למפגעים בתחום שטחה של ישראל. גם כשישראל יוזמת מהלכים התקפים כנגד המחבלים, היא נתקלת בהתנגדות מהבית ומחוץ לו, כך היא הופכת להיות מדינת חלטורה שכולה כבולה ומתנהגת בהתאם להלכי הרוח הנושבים ברחובות המדינה.
בתחום החברתי לעומת זאת, המדינה כובלת את עצמה ממניעים מוזרים ורק בתקופת הבחירות נראים המשפחות אוספות אוכל בבתי תמחוי וכולם מבקשים להצטלם עם העניים, שפעם היו ממקימיה של המדינה והיום הם ענייה. נוסף לכך, יהודים שהגיעו ממדינות שונות לישראל בתקווה לבנות מדינה משלהם וכלכלה משלהם, לא מוצאים את עצמם בשוק הישראלי, כי רובם הגיעו בגיל מבוגר ולא עבדו בעבודות מסודרות ולא צברו פנסיה ולכן, הם הסירו את הכובע של הבושה והתחילו לחטט בפחי האשפה עם כל הבושה.
מדיניות החלטורה מצמיחה עוני במדינת ישראל. מנכס חברתי חשוב למדינה, אנשים הופכים לנטל חברתי שלא באשמתם. בשנים האחרונות כולם מדברים על רצון לתת תקציבים לעניינים חברתיים, אך בד ובד המדינה פועלת כנגד מדיניות זו, כך למשל אפילו אין שר לענייני הרווחה. אז מי ידאג להתוות מדינות חברתית אם אין שר רווחה?
הגנרלים החברתיים הפכו להיות לגנרלים שמחפשים אחר עקבות מחבלים בעזה וגנרלים הצבאים הפכו להיות זוטרים בממשלה. מדינת חלטורה ודיבורי סרק מפוררים את המרקם החברתי שאליו אנחנו האזרחים הפשוטים רוצים להגיע ועמלים למענו. לפני העלאת הצעות חוק בכנסת, המחוקקים לומדים על חוקים במדינות אחרות ועל עוד נושאים נוספים, אך אני תוהה ושואל, האם אין מדינה שבנויה עניינית בעולם? אם כן, אולי נתחיל ללמוד מהם דברים שיטיבו לנו כמדינה, כמו, איך לנהל מדינה ולא להתנהג כמו מדינה שאין לה מומחים.
נתחיל להפנים שאנשי מקצוע הם ערך עליון לעתיד המדינה והחברה והדורות הבאים. נעשה הפרדה בין מינוים פוליטיים כעוזרים ולבין מינויים של ניהול גופים ציבוריים על בסיס השכלה, כי השכלה היא סלע קיומה של מדינה נאורה. את הפוליטיקה הזולה נשאיר במקומה, בסניפי המפלגות ובבחירת המועמדים לכנסת מטעם המפלגה. מותר וחייבים שיהיו אנשים עם אידיאולוגיה, אבל למנות אדם ללא כישורים בגלל קירבה פוליטית לתפקיד משמעותי שישפיע על עתיד המדינה,זה צריך להיות פסול. כמובן, אם אדם הוא בעל כישורים אין בעיה, אבל עלינו לצור לעצמנו נורמה של כישורים קודמים לקשרים.
ממדינות של חלטורה נתחיל למדינות מובנית עם חשיבה מעמיקה ורחבה לטוב לרע ולהקים גוף אסטרטגי במשרד ראש הממשלה שתפקידו יהיה לחשוב על עתיד ללא תלות פוליטית, פשוט גוף עצמאי עם מומחים בכל התחומים. כי יש לנו את טובי המומחים בכל התחומים ורק צריך לפתוח בפניהם את הדלתות הנעולות בגלל חוסר זיקה פוליטית לראשי הממשלה. חייבים לנצל את כישוריהם למען המדינה.