אלה המשלים עצמם כי נסיגה לגבולות מוכרים ומוסכמים על-ידי האו"ם, בתמיכת כל מדינות תבל, תספק לצה"ל את הלגיטימציה להילחם מלחמת אין ברירה מוצדקת ככל שתהיה, חיים בסרט, וכשיקיצו ממנו למציאות, זה עלול להיות חלילה מאוחר מדי.
גם אם ניסוג לגבולות 67 עד לרגב האחרון, באופן חד-צדדי או אחרי מו"מ המגובה בהסכם שיחתם חגיגית בחסות נשיא ארה"ב ומזכ"ל האו"ם, לא נהיה חופשיים להגן על חיינו, ככל מדינה אחרת בעולם, גם אם נותקף לפתע ללא כל התגרות מצידנו.
על ישראל, חלים שלא בטובתה, סטנדרטים גבוהים יותר מאשר על שאר המדינות בעולם, ולכן, גם הסכם חתום כדת וכדין, לא ייתן לנו את הלגיטימציה להגן על חיינו ככל מדינה שפויה בעולם.
זהו הלקח החשוב ביותר שעלינו ללמוד מההסתבכות בכפר כנא. למרות שיצאנו למלחמה הזאת לאחר נסיגה לגבולות שאושרו על-ידי מודדי האו"ם, והותקפנו ללא כל התגרות על-ידי אנשי החיזבאללה, למדנו בכפר כנא שאנחנו מסונדלים וידינו כבולות, משום שארגוני הטרור שבהם אנו נלחמים, מוצאים מחסה מאחרי גבם של נשים וילדים.
אלה הם בונקרים אנושיים שכדי להבקיעם אנחנו נאלצים לפגוע באזרחים. ובאם נשיב מלחמה, ובשוגג יהרגו עשרות או מאות חפים מפשע, נוקע כפושעי מלחמה, ונסתכן בלחצים בינלאומיים ובסנקציות רחמנא ליצלן.
לכן, אם ניסוג לגבולות הקו הירוק ונאלץ להשמיד משגרי רקטות שישתקו את נתב"ג, ומשלחיהן יסתתרו בבית ספר בשכם או ברמאללה, ונהרוג בתוך כך בשגגה 100 תלמידים פלשתינים, נאלץ להתנצל בפני כל העולם, כמו במסיבת העיתונאים בה ראש מטה ח"א תא"ל אמיר אשל, התקשה להתמודד מול התמונות הקשות של הגופות שותתות הדם של נשים וילדים, שהוקרנו על מסכי הטלוויזיה ברחבי העולם. את הצופים הזרים מול תמונות שכאלה מעניין מי התחיל, ומעבר לאיזה גבול, כשלג דאשתקד.
לפיכך, כדי לא להפוך למדינה מצורעת, לפני כל נסיגה בעתיד, עלינו להביא בחשבון את המלכוד הצפוי לנו, ולא לשגות באשליות שווא שמישהו בעולם יבין שהבונקרים שבהם מסתתרים אויבינו אינם יצוקים מבטון אלא מנשים וילדים חיים.