הבלוף והאמת על העוני

בצד כל הפרזיטיות שהזכרתי, קיים במדינה עוני אשר מבלי לבדוק בסיבותיו, הוא עוני הדורש טיפול וגישה מעשית ועניינית יותר, זה למשל הבא בגלל אבדן כושר השתכרות בגלל זיקנה או מחלה, נכות, מוות במשפחה וגרושין. במקרים אלו אין טיפול מונע אלא גישה לפתרון בעייה מתמשכת ובלתי פוסקת וזאת, בצורת סיוע יותר הגיוני מבחינת קיום לקבוצה זו של מובטלים מאונס, מבוגרים וקשישים, הניזונים מקיצבאות עלובות שאינן מאפשרות מחיה בכבוד (והמילה כבוד יש לה פה ערך כפול ומכופל). ולא בכדי נאמר שהנאורות של חברה אנושית ניכרת בדאגתה לצעיריה ולזקניה.

חוסר חינוך ו/או הכשרה מקצועית, בטלה (מרצון או מאונס), משפחה גדולה מידי, סביבה דלת אמצעים והזדמנויות ואילוצים תרבותיים/ דתיים. נכון הוא שמקום המגורים, המוצא והמשפחה הינם חלק מתנאי הסביבה להתקדמות או למצב של עוני, אולם בישראל הסביבה הכללית אינה דלת אמצעים והזדמנויות, להפך, במשך השנים קבלנו עליות מארצות דלות אמצעים והזדמנויות כמו אתיופיה, תימן, רוסיה או צפון אפריקה, והיו צריכות לעבור פחות משנות דור שצאצאי עולי ארצות אלו יוכלו לנצל את הסביבה החדשה להעלאת רמת חייהם (נתון אובייקטיבי זה מצביע על מצב דומה למצבם של מהגרים בארצות רבות בעולם, כאשר מרבית המהגרים מהדור הראשון אינם מצליחים להגיע לרמה הכלכלית של המעמד הבינוני הקיים).

א. עולים חדשים שלא מארצות המערב (וב-12 השנים האחרונות עלו לארץ יותר מ-1.250.000 עולים. רובם עניים וחלקם הגדול עניים מאד מאד - כרבע מהאוכלוסיה..). ב. משפחות מרובות ילדים - שזה בדרך כלל חלק מהמורשת הדתית שלהם בין הודית או מוסלמית (וזכור לכל כיצד חולל ח"כ טומי לפיד סערה גדולה בכנסת לפני מספר חודשים כאשר טען בקביעת מוכחת, שחוסר תכנון המשפחה וריבוי הילדים הינם סימן היכר ידוע לחברה פרימיטיבית מצד אחד ולדתיות פנדמנטליסטית מצד שני). ג. אבטלה מרצון (לטובת דמי אבטלה או לימוד תורה) או אבטלה מאונס - במילים אחרות: חוסר היכולת להשתכר למחיית המשפחה. חוסר יכולת זו נובעת הן מחוסר הכישורים של המפרנס לעסוק בעבודה המכניסה מספיק למחיית כל-כך הרבה פיות רעבים בביתו (נזכיר את תרומת הבורות מצד אחד או את הכישורים לקרוא רק ספרי קודש מצד שני). יש גם מקרים רבים של חוסר מקום עבודה באיזור המגורים ומאי רצון לשנות מקום ולעבור לאיזור שבו תימצא עבודה. לזה יש להוסיף לנושא את התסכול של אותם גברים "פוריים" ש"נתקפים בדכאון" בגלל שאינם מסוגלים לפרנס את משפחתם ומפסיקים בכלל לעבוד לטובת הקצבות סעד ורווחה אותם מספקת להם המדינה בלי החשבון ולטווח ארוך. אפילו עניים יודעים קצת חשבון.. וכאן אנו מגיעים ל: ד. המדינה! החשבון הפשוט אומר לעניים רבים שניתן להרויח מהמדינה יותר כסף בלא לעבוד מאשר ביום עבודה קשה.. אבל למרות שכל שר בממשלה יודע כי נושא דמי האבטלה, הבטחת הכנסה, סיבסוד לומדי תורה וסיבסוד משפחות מרובות ילדים, רק מעודד את העוני, קמים נבחרי הציבור בכל כנסת מאז הקמת המדינה ושולחים את ידיהם ללא בושה לכיס הציבורי לממן פעילות המעודדת יצירת עוד ועוד משפחות עניות מרובות ילדים.

הטיפול הינו דוגמא לכשל המערכתי והרעיוני של הממשלה בטיפול בעוני. יהודי אתיופיה ברובם המכריע היו עניים מרודים גם בארצם, חסרי השכלה וחסרי כל כושר מקצועי לפי כל אמות מידה מקובלות. הם חיו בלי מסורת של עבודה בעיקר משום שבאו מסביבה כל כך עניה. היה פה אתגר בהפיכתם לאזרחים יצרניים ועצמאיים, ניתן היה למשל להוסיף כ-40 משפחות אתיופיות לכל מושב בנגב ובגליל, לתת להם בית קטן ו-2 דונם למחייתם יחד עם האפשרות להרוויח לחמם כפועלים בחקלאות. אבל, כשהועלה רעיון זה לראשונה נזדעקו כל יפי הנפש: "האם הם חוטבי עצים ושואבי מים.." ולמרות שהתשובה הנכונה היתה: כן רבתי, נרתעה הממשלה מביצוע מעשה אשר רק אישיות כבן-גוריון יכלה לבצע בתחילת שנות ה-50 בהקמת מושבי העולים.

הפרופגנדה המופצת באמצעי התקשורת, ומה שמשרת את החוגים הפרזיטים יותר מכל זו דווקא ההסתדרות החדשה של עמיר פרץ ומרעיו. אנשים אלו המנופחים מחשיבות עצמית, שמשביתים לפעמים את המשק בתמיכה משונה דווקא בקבוצות עובדים עם משכורות טובות, אינם מסוגלים או אינם רוצים לקרוא את תמונת המצב המונחת לפניהם. הם יוצאים להפגנות נגד "העשירים" והמשכורות הגבוהות שלהם. בכך הם חושבים להסביר לכל אותם ממורמרים את הסיבות לסיבלם (צריך אולי שלט שימליץ לערוף את ראשי העשירים בגיליוטינה..). מישהו שם שכח שהעשירים הם אלו הבונים מפעלים וחברות המעסיקים עשרות אלפי חברי ההסתדרות - הם אינה הסיבה לעוני וביום שבו עמיר פרץ וכל שאר ה"צ'מפיונים" של העניות בין חברי הכנסת יחשפו את משכורותיהם לפני המפגינים שבשמם הם מדברים, או אז תהיה להם הזכות לצעוד איתם בהפגנה.. את הסיבות לעוני מנינו בתחילת המאמר, ואת הטיפול בעוני ובהשגת המשאבים לכך הזכרנו בגוף המאמר, בכל זאת רצוי שנזכור שוב שאת הכסף למלחמה הנכונה בעוני יש לקחת מהפסקת הסיבסוד של בטלה מרצון ו"המתנות" למשפחות מרובות ילדים וכסף. זה חייב ללכת בראש ובראשונה לסיוע לילדים וקשישים בסיכון, לנכים ולקשישים - וייטיבו לעשות מנהיגי ה"הסתדרות החדשה" ושאר הצ'מפיונים של העוני, שיישכחו את "האוייב המעמדי" המדומה וישקיעו מאמץ כנגד האוייב האמיתי: הבורות, העצלות והחמדנות. ______________________ הכותב הינו עורך וכתב פרלמנטרי. בעל 3 תארים במדעי החברה ונשא בעבר במספר תפקידים בכירים בסקטור הממשלתי והפרטי.

הקצאת משאבים הינה בעייה של ממשלות רבות בעולם ואם נלמד מהן נראה שבראש ובראשונה מוקצה כסף לתיכנון המשפחות בעשירונים התחתונים. אבל ממשלות ישראל וחברי כנסת ישראל לדורותיהם הם יותר חכמים, הם מסבסדים ברחבות לב משפחות מרובות ילדים, מנציחים את העוני במדינה ואח"כ הם אלה שמזילים דמעות על דוחות העוני ומאשימים את האוצר.. הפתרון היחידי המצופה מהממשלה והכנסת הוא להפסיק מייד את קצבאות הילדים לאחר הילד השני ולתת נקודות זיכוי במס הכנסה על כל ילד נוסף (כדי שההורים המאמינים בריבוי ילדים גם יצאו לעבוד..). מלבד חינוך והדרכה לתיכנון המשפחה, את הכספים למלחמה בעוני ובפערים החברתיים הקיימים יש להקצות ליום חינוך ארוך לילד, לקידום ההכשרה המיקצועית ולשינוי במדיניות הסעד כך שבמקום לסבסד משפחות מרובות ילדים בכסף מזומן, יש לתת למשפחות הנזקקות קודם כל: תלושי מזון לקניית מזון בסיסי בכל רשתות המזון הגדולות (שיטה הפועלת אגב בהצלחה רבה מזה שנים רבות במספר מדינות בארה"ב).

דוח כזה מנופק לנו על-ידי הלובי החברתי מידי מספר חודשים מטעם משרד/ועדה/ארגון/ זה או אחר. לדוח "המזעזע" נוטים מספר עיתונאים ודמגוגים להצמיד את נתוני המשכורות של העשירון או המאיון העליון- כאילו שזו הסיבה העיקרית למצבם של מאות אלפי העניים (מה הקשר בין המיליארדים שהרויחו במאיון העליון מפיתוחי ההיי-טק לסיבלם של העניים ?..). רק מי שמכיר את הקונגלומורט החברתי של מדינת ישראל מודע לכך שהעוני מושרש אצלנו בגלל אוכלוסיה רב-תרבותית, אשר בה, מורשתן של מספר קבוצות (וטעויות קשות של הממשלה) הינן היסוד לעוני - דהיינו, העוני בישראל הוא בעיקרו לא מושג כלכלי בלבד אלא בבסיסו הינו ערכי-חברתי-תרבותי וטיפוחו הינו חלק משאיפה לשרידות פוליטית של רוב המפלגות בישראל.

ישאל הקורא המשכיל.. הכספים לכך יוכלו לבוא מהפסקה של דמי אבטלה בלתי מבוקרים ומהסיוע והסיבסוד למשפחות בדואיות וערביות וחרדיות גדולות.. אם האימאם או הרב חושבים שחשוב להוליד הרבה ילדים במשפחה, אז שהם ידאגו לצאן-מראיתם.. או שיחנכו את הגברים לצמצם את גודל המשפחה ויכריחו אותם לצאת ולהתפרנס לכלכלת משפחתם. מה שגם מעלה לא פעם השאלה: מדוע בבני ברק רק 12% מראשי המשפחות עובדים לפרנסת משפחתם לעומת 92% שעושים זאת בחצרות החרדים בניו-יורק..

הילדים, שאינם אשמים בחטאי הוריהם וממשלתם - כאן יש לשים את הכסף בכדי לשבור את מעגל העניות, לתת לילדי העניים מגיל שנתיים יום חינוך ארוך, וארוחה חמה בבית-הספר וחוגים להעשרה, וקייטנות-קיץ וסיבסוד תנועות נוער (בעיקר באיזורי מצוקה), רק כך ניתן להילחם בעניות (ואף לסייע בכך למשפחות) יש לתת להם לילדים רווחה מסויימת, כי זה אולי יחלץ אותם בעתיד מהעניות הנצחית. מכאן גם שהרגישות המצופה מאלו המכסים את הנושא חייבת להתרכז בילדים, בזקנים, בנכים ובמובטלים מאונס.

לעומת זאת, יהודי רוסיה שעלו ב-12 השנים האחרונות אף שבאו מסביבה עניה הם ידעו עבודה מהי, וכאשר גילו שיש תמורה לכל עבודה פרופסורים לא היססו להיות מנקי-רחובות. הם הוכיחו שמי שעובד כבר לא עני בישראל וכן רובם הסתדר כבר טוב יותר מאשר היו חייו הכלכליים בברית המועצות אף שמבחינה סטטיסטית חלקם הגדול עדיין נחשב עדיין להיות בתחום העוני..בהקשר לכך, ראו את אותם עניי אירופה, אסיה ואפריקה מתאמצים להגיע הנה כפועלים זרים. האם הם הופכים פה לעשירים? לא בהכרח, אבל עם כל הניצול המחפיר של חלקם, הם חיים פה בדרך כלל ברמה גבוהה יותר מאשר חיו בארצם וכאשר יחזרו לארצם בוודאי שתשתפר רמת-חייהם וחיי משפחתם מהכסף שצברו פה מעבודות אשר עניי ארצנו סרבו לגעת בהן.

מי שמתקיים רק מקיצבאות ילדים הם שבטים של בדואים בנגב שרובם פלשו אלינו מסיני ומירדן (כי פה נתנו להם אוכל, מים וכסף..) ואשר ממשלות ישראל לא השכילו להחזירם לאיזור נדידתם. יש שם משפחות מרובות ילדים (גם ממספר נשים..) ולפעמים עד 20 ילד למשפחה.. מדוע עלינו לסבסד את מצוות ריבוי הילדים האיסלמי? או, האם פלא הוא בעיני כל אדם המבין כי בני ברק היא העיר הכי עניה בארץ כאשר לכל משפחה שם למעלה מ- 8 ילדים (והמפרנסים שוקדים רק על לימוד תורה ונזונים מקצבאות הילדים ותמיכות קואליציוניות אחרות..)? או מדוע עלינו להשלים למשל עם הפרימיטיביות המצ'ואיסטית והמסורתית של קהילות יהודיות מסויימות באסיה ובאפריקה, הגורסות שהאישה היא מכונה להולדת ילדים ואלוהים כבר ידאג לשאר.. (דהיינו, הציבור החילוני יסבסד זאת..)? יש להניח שכל אותם מאות אלפים של "הבלתי מזועזעים" מדוחות העוני מתקשים לעכל, מדוע המדינה צריכה לשאת בנטל של "משפחות ברוכות ילדים" של אנשים מתרבויות האוהבות "משפחות גדולות וחמות", אנשים שברובם מרגישים טוב למרות עניותם הסטטיסטית. משום מה, לעולם לא תמצא אדם מהקבוצות הנ"ל אשר יענה לך תשובה עניינית בנושא: "מדוע אדם החסר יכולת השתכרות מינימלית מרשה לעצמו משפחה כל-כך גדולה", בתשובתו תתכונן להקרא "גזעני", לקבל חרפות וגידופים על חוסר סובלנותך ובמקרה הטוב ביותר, גערה על חוסר רגישותך לתרבותם של אחרים.

התומך והחוגג עם כל דוח "מזעזע" הן המפלגות החרדיות. "המהפכה האזרחית" אותה הבטיח בשעתו אהוד ברק מספר פעמים (ונסוג ממנה) היה הדבר שהפחיד מכל את המפלגות החרדיות. הם לא מפחדים מאוטובוסים בשבת ולא מדאיג אותם חוק נשואים אזרחיים, מה שמדאיג אותם זוהי חקיקה שפויה אשר תפסיק את הקיצבאות הממשלתיות לתלמידי ישיבות ומשפחות מרובות ילדים. צעד כזה יביא לקריסתם הפוליטית מחוסר היכולת להחזיק מערכת "פילנטרופית" של מאות מיליוני שקלים אשר ניתנים להם כיום. תחשבו רק מה יקרה לאגודת ישראל ולש"ס ללא המיליונים האלה שמזינים את בוחריהם הנהנים מבטלה (ולימוד תורה) ומה יהיה עתידם של המוסדות הדתיים והפוליטיים החיים על חשבון כספי מדינה ללא התקציבים.. האם מפלגות אלו יהיו מעוניינות לעקור את העוני ולכרות את הענף עליו הם יושבים?