היו היו עשרה חברים טובים שאהבו לסעוד יחדיו.
לרוע המזל, אמצעיהם הכספיים היו שונים בתכלית. כיוון, שבכל זאת רצו לבלות באותן מסעדות נמנו וגמרו שישלמו את חשבון המסעדה באותו יחס כפי שהם משלמים את מסיהם.
חשבון הסעודה הממוצע היה כ-1,000 ש"ח, וכך ארבעת המשתכרים פחות מכולם לא שלמו מאומה, החמישי שילם 10 ש"ח השישי 30 ש"ח השביעי 70 ש"ח השמיני 120 ש"ח התשיעי 180 ש"ח והעשירי העשיר מכולם שילם 590 ש"ח (לפני הרפורמה).
וכך סעדו הרעים וחיו להם באושר רב.
והנה, יום אחד הופיע בעל המסעדה סטיב גודביי, והודיע במבטא אנגלו-מרוקאי-סקסי קל: "מכיוון שאתם לקוחות קבועים וטובים בכוונתי להקטין את מחיר הארוחה ב-20% ולהעמידו על 800 ש"ח בלבד".
דמעות של אושר זלגו על לחיי החברים והם החליטו לחלק את ההנחה ביניהם באותו יחס כמימים ימימה.
ארבעת הדלים לא שילמו כזכור מאומה. אי לכך, החליטו השאר לחלק את 200 הש"ח בין ששת הנותרים.
תחילה, חשבו לתת החזר של 33 ש"ח לכל אחד. אך אז הסתבר להם שהסועד החמישי והשישי בעצם יקבלו כסף בשביל לסעוד.
לכן, החליטו לתת הנחה יחסית לכל אחד. הסועד החמישי לא שילם מאומה, השישי שילם 20 ש"ח, השביעי 50 ש"ח, השמיני 90 ש"ח, התשיעי 120 ש"ח והעשיר מכולם שילם חמש מאות ועשרים ש"ח טבין ותקילין.
מצב כל השישיה היה טוב מקודם וארבעת הדלפונים המשיכו לסעוד בחינם בחברה נעימה.
ברם, כשיצאה החבורה מן המסעדה התחשרו סביבם ענני הסערה. "מדוע חסכתי רק 10 ש"ח זעק החמישי ומספר שבע חסך 20 ש"ח - פי שניים ממני - אין צדק".
"אני קיבלתי חזרה 20 שקלים, זעק השביעי ושפמו סומר והעשירי קיבל 70 ש"ח חזרה - העשירים זוללים הכל - הלאה שרי".
"רגע אחד, זעקו ארבעת פרשי הדלפונות במקהלה. אנחנו לא קיבלנו כלום - שוב דופקים את השחורים". בפרץ של זעם התאגדו תשעה מהחברים והיכו את העשירי מכות נמרצות.
בערבו של יום המחרת התאספו החברים לארוחת ערב והתיישבו לסעודה. העשירי לא הגיע משום שנסע להתרפא מחבורותיו באחת ארצות הים.
כשהסתיימה הארוחה, הסתבר לתשעת החברים שזללו ושבעו כי חסרים להם 520 שקלים לתשלום. וכך נאלצו לשטוף כלים כל אותו הלילה. ואם לא נכמרו רחמיו של אורח טוב לב, הרי הם שוטפים כלים עד עצם היום הזה.