בעקבות התאבדותו של מגדל הפרחים מדרום הארץ התמלאו כלי התקשורת ואתרי האינטרנט בתגובות של אהדה והזדהות עם המגזר החקלאי. הכותבים שואלים, ובצדק, כיצד הגענו למצב הזה, מדוע הממשלה אינה נחלצת במועד, לעזרת החקלאים ולמה הבנקים אינם מגלים אורך רוח בבואם לגבות את חובותיהם.
כאשר אני קורא את הדברים, איני יכול להמנע מההשוואה לתגובות שאנו במגזר החקלאי רגילים לקבל בימים רגילים. בשנים האחרונות הוטחו במגזר החקלאי האשמות קשות: שודדי הקרקע, מתעשרי נדל"ן וסוחרי המים הם דוגמאות לכך.
ציבור החקלאים במדינת ישראל מתעמת עם קשיים גדולים: פגעי טבע, קיצוץ מתמשך במכסות המים, לחץ מתמיד של תחרות מצד חקלאים במדינות אחרות הזוכים לתנאים מועדפים, בעיות בטחוניות ומחסור בעובדים ישראלים המחייב להתבסס על עבודת זרים.
כתוצאה מכך, בשנים האחרונות פרשו רבים מהחקלאים מהעיסוק בתחום החקלאות. רובם מצאו דרכם למקצועות אחרים או פרשו לגמלאות. מספר מקרים, ובהם שני ארועי ההתאבדות בענף הפרחים, הסתימו בנסיבות טראגיות.
אני מצפה מדעת הקהל בארץ וממקבלי ההחלטות לגלות יתר הבנה למצוקותיהם של החקלאים גם בימים כתיקונם: לקבל את מעבר החקלאים למקצועות אחרים תוך עשיית שימוש באדמותיהם ובנכסים העומדים לרשותם, לאפשר להם להעסיק את העובדים הדרושים להם ולהעניק להם הגנה ורשת בטחון בעיתות של משבר מחירים. אסור להגיע למצב שחקלאים יקלעו ליאוש שיביא אותם לשים קץ לחייהם במו ידיהם.
חשוב שהצבע הירוק ימשיך לשלוט בארצנו, וזאת יכולה לעשות רק החקלאות.
__________
הכותב הינו מזכ"ל תנועת המושבים.