קונספט או רעיון ארכיטקטוני הוא כלי עיצובי חשוב בכל תכנון איכותי לכל בנין, אזור או מרקם אורבני, קל וחומר בתכנון העמוס בסממנים ומסרים כמו של אדריכל ליבסקינד.
הקונספט מאלץ את המשתמש, האדם, לחשוב, לפענח, לחוות וללמוד, הוא מוביל לבלתי ידוע. אכן, גם פה, ב-Ground Zero מאלצים אותנו לזכור וללמוד את ההיסטוריה המדממת של העבר הקרוב. אבל כאן יש גם כמה נקודות של אופק ויצירה עתידית. באופן עיקבי האדריכלות שמה דגש על מהלכי ההיסטוריה והתרבות הקשורים למרקם האורבני המתוכנן.
ליבסקינד יודע לשלב ביצירה מוטיבים של זיכרון, צער, כאב ומתח שנוצר במקום האירוע, מיקום המבנה, או באירועים הקשורים לסביבה, הוא האדריכל של הנצחת הזכרון, האסון.
מבנה חי משתלב וטבעי הינו מבנה שחיצוניותו יכולה להעיד על פנימיותו, יתכן שבפרוייקט זה הבניינים של ליבסקינד ישקפו מבחוץ את מה שקורה בפנים, בחדרי חדרים, הפעילות החיצונית תתחבר באופן אורגאני למה שקורה בחוץ.
חוויות עצובות של העבר, דרמטיות ככל שיהיו, לא יכולות לבוא במקום התנסויות אופטימיות של חיים, צמיחה, פריחה וטיבעיות. יש לחיים תהליכים ותכונות המקובלות ומוסכמות על-ידי מדענים ואמנים כאחד, אלה כוללים תבניות, סימטריה טבעית, יכולת גדילה, הרחבה והרמוניה. בחיים יש מורכבות מאורגנת, סדר וספונטניות, חוק ומקריות. החיים הנם מהות מסודרת שמציגה מגוון רחב של סימטריות, ראפטאציות, קשרים ותבניות. חזרתיות מאפשרת גדילה והתרחבות כמו בטבע, באופן צפוי ומודולרי. אף אחד מהמרכיבים הללו, מרכיבי החיים האורגניים, לא נמצא באדריכלות של ליבסקינד. חוסר המרכיבים הללו מייצג את מה שלא טבעי. בהיעדר מורכבות מסודרת שנמצאת בגופים חיים, יש מבנה לא מאורגן, די-קומפוזיציה, מבנה שלא יכול להיות חי, זה יוצר alien forms גוף זר, מהעולם החיצון, מאיים אלינו, מדאיג אותנו.
מדרגות שמובילות לשום מקום, כניסות ויציאות שקשה למצוא, גורמים לנו לאי יכולת להתמצא במקום נתון, להבין אותו ולנווט את דרכנו דרכו, נוצר מצב שבו אנו מאבדים את הרוגע שלנו וזה מנתק אותנו מסביבתנו הטבעית המוכרת.
סגנונו של ליבסקינד, הקטום, המנופץ, הקטוע, המרגש והאנרגטי, מתעלם לחלוטין מכמה תופעות בסיסיות בטבע הכוללות: כובד, משקל וכוח משיכה. בכדי שמבנה אכן יהיה טבעי, רגוע ודמוקרטי יש צורך לאמץ מספר עקרונות "טבעיים" שכבר הוכיחו את איכותיהם הנוגעות בחיי האדם ודרך התנהלותו. השפעת הגיאומטריה החותכת, חומרים היי-טקיים ודרכים ללא מוצא היא מאוד משמעותית לגבי יצירת התקווה לחיבור מחדש והתפייסות בין גופים חיים.
נוהגים לומר שבניה ואדריכלות הן פעולות של אופטימיות וחיים. למרות שמטרת המרכז החדש הוא בנייה ובריאה מחדש והגיאומטריה מאוד אקטיבית ופורצת, אפשר לראות במרכז המסחר העולמי החדש בעיקר אזור של אזכור העבר עם עיצוב המזכיר הרס שאין בו כל שורש, זרע או ריכוז מספיק של חיים. מבנים חדים יוצרים גם ענין וגם גיאומטריה מדאיגה חסרת צמיחה. אין שם אופציה לגלות ולחשוף, דבר שהחיים האופטימיים מאפשרים לנו. גם אזורים מוכי אסון שבהם מרחבים שלמים נהרסים מפגיעות מכוונות הנעשות על-ידי האדם, יוצרים שברים, רסיסים וקטעי מבנים במורפולוגיה קשוחה, לא טבעית, מרוסקת, דוקרנית ומחוספסת שדומה למורפולוגיה הפראגמנטרית של ליבסקינד, שמוצאת שימוש סמלי לאופי החיים העכשווי, גם במרכז הסחר העולמי החדש.
התלהבותו של אדריכל ליבסקינד מהעבר חוצה את גבולות הרמז, הוא אמר "אנשים שלא מכירים בקיום הזכרון, אין להם עתיד. זיכרון זה לא משהו שלילי, צריך לתעל את זה למשהו חיובי, לרוח אופטימית".
נקווה שהחיים אכן יתרחשו בתוך החללים, במשרדים, בחנויות והקניון. האדם ייצר את החיים, הפעילות האנושית תקנה ותמכור, תעמוד ותלך, תשנא, תאהב ותחיה.