מי יעיז לומר שהמלך ערום? הניגוד בין התפתחות תנאי הסביבה לבין כיווני ההתעצמות הוא חריף. האם נאזור עוז, נשנס מותנינו ונקפוץ לשלב הבא של בניין הכוח להתמודדות מיטבית עם סכנות העתיד?
מלחמת הבזק בתחילת מלה"ע ה-2 הזניקה לראש התורן את דגלי השריון וניסי יחידותיו. זוהרו השפיע על כל הצבאות המודרניים. ברה"מ, ארה"ב, מדינות ברית ורשה ומדינות ברית נאט"ו בנו ציים של מאות אלפי רכב קרבי משוריין (רק"ם). המלחמה הידועה ביותר לאחר מלחמת העולם השניה בה הבהיק זוהר השריון היתה מלחמת ששת הימים. זכורה לכולנו אוגדתו של טליק, חטיבתו של גורודיש, אוגדתו של שרון (ראש ממשלתנו) ועוד.
אולם מבלי משים, היתה מלחמה זו הזניט (נקודת שיא הגובה) של השריון. במלחמת ויאטנאם ובמלחמת יום כיפור אומנם היו קרבות גבורה בהם הצטיינו לוחמי שריון ומפקדיהם, אך אותו תמרון אסטרטגי חובק זירות, כמעט ונעלם.
מדוע? הכיצד צבאות כה מצליחים כמו אלו של ארה"ב וישראל פנו לדרך אחרת? התשובה שונה כמעט לחלוטין כאשר דנים בארה"ב וכאשר דנים בישראל. בארה"ב הצורך למצוא מענה לעדיפות המספרית ואולי אף האיכותית של מערכות נשק סובייטיות יבשתיות.
לעומת זאת בישראל, לאחר מלחמת יום כיפור נוצר צורך חיוני להתגבר דווקא על מערכי טילים קרקע-אוויר (טק"א). צורך זה הביא את חיל-האוויר ותעשיות הביטחון לפיתוח אמצעי לחימה מתאימים. למזלנו, מערך אשר מתאים להתמודדות עם מערכי טק"א מתאים גם להתמודדות עם מערכי שריון ניידים. התוצאה בשתי המדינות, היתה פיתוח סנסורים, נשק מדויק, כושר חדירה, מערכות תקשורת ושליטה בניהול הקרב.
אולם ותיקי מלחמות העבר בצבא היבשה המוכשרים ביותר, הגיעו לעמדות פיקוד וקבלת החלטות על בניין הכוח. מאחר ששנות העיצוב שלהם נצרבו בטיפוס על גבעות וירי לעבר כוחות בכינון ישיר בטווח קצר, לא יכלו להשתחרר מחיזוק עוצבות משוריינות. כיום השתנה המצב.
הניגוד בין התפתחות תנאי הסביבה לבין כיווני ההתעצמות הוא חריף. אפשר להמחיש את הפרדוקס באמצעות דוגמה כמו מיגון הטנק: ככל שהוסיפו שריון כבד ומתוחכם כך גדל כושר חדירתו על-ידי מערכות נשק חדשות. בעוד שהמיגון נבנה נגד נשק יבשתי, חשרו עננים כבדים של האיום מהאוויר. האם אפשר להתגונן מפני פצצה של חצי טון? קשה מאוד ויקר מאוד. כל עוד הפצצות לא היו מדוייקות יכולים היו מתכנני טנקים, נושאי גייסות (נגמ"ש) ותותחים מתנייעים להסתפק במיגון מפני רסיסי הפצצות בלבד. לכך שימש המיגון מפני איומים יבשתיים.
בינתיים הגיעו לידי הבשלה כמעט בו-זמנית אמצעים לאיתור רכב קרבי משוריין, מערכות להעברת מידע בזמן קרוב לאמיתי, מערכות שליטה בכוחות הגילוי והתקיפה ומערכות להשמדה מהירה, מסיבית ומדויקת, ונוצרה סביבה חדשה בשדה הקרב. יתר על כן, מערכות הנשק שתוקפות את השריון משוגרות מטווח גדול יותר מטווח כלי הנשק של השריון כך שאין ביכולתו להשיב מכה אחת אפיים. צה"ל נעשה מודע לסביבה החדשה כארבע שנים אחרי מלחמת לבנון בשלהי כהונתו של משה לוי כרמטכ"ל, אך בעשור הבא לא התרחשה המהפכה הדרושה.
בעבר, השריון היווה מענה של צבא הקטן יחסית לאויביו. כיום הפך הכוח המשוריין לעתיר כוח אדם בכל שדרותיו. יתר על כן, פחת מאוד הצורך בכוחות משוריינים שכן עיקר האיומים על מדינתנו הקטנה הם איומים מטווחים רחוקים ואיום הטרור. מחוסר ברירה אך גם כניצול הזדמנות, הגיעה עת למהפכה חדה. להערכתי הצנועה, מהפך כזה ייעשה בסיוע צבר יוזמות חיצוניות של משרד הביטחון, המועצה לביטחון לאומי, מכונים חיצוניים ועוד.
דרך בטוחה למנוע את המהפכה החיונית היא להתחיל לדון במשך שנים בתפיסת הביטחון, ועד לסיכומה לא לשנות דבר אלא להתיישר לפי תקציבים מופחתים שמחולקים באותו יחס בין מרכיבי העוצמה. דרך יעילה יותר היא להניח מספר הנחות מקובלות על רוב המומחים בתוך צה"ל ומחוצה לו ולהתמקד בעיצוב דוקטרינה אופרטיבית חדשה. כפי שאנו משנים תוכניות תוך כדי תנועה כך תכניות בניין הכוח יעברו טלטלה תוך כדי עיצוב הדוקטרינה ותפיסת ההפעלה.
מי העז לומר שהמלך הוא ערום? מי יעז לומר שהשריון ככוח התקפי שוקע במדמנת ההיסטוריה? שאלה זו הוכרעה לפני 30 שנה. השאלה היא האם נאזור עוז, נשנס מותנינו ונקפוץ ראשונים לשלב הבא של בניין הכוח להתמודדות מיטבית עם סכנות העתיד?