המיבצע הצבאי-משטרתי שקיבל את השם האומלל 'גיבעה חשופה', שתכליתו לסלק יהודים ממקומות מגוריהם בארץ ישראל, חשף, למעשה, לא רק את דלות המחשבה, ואת עוצמת האטימות של ראשי השלטון בישראל, אלא גם את היקף הזילזול שלהם בזכויות האדם של אלה המתגוררים בצד "הלא נכון" של קווי שביתת הנשק שעליהם הוסכם ב-1949. הדברים הם פשוטים למדי - וחבל שראש הממשלה איננו מבין שאמירותיו, ובמיוחד התנהגותו בימים האחרונים, הופכים את כל המיפעל הציוני ללא-לגיטימי.
שכן אין כל הבדל מוסרי בין 'השטחים' שנכבשו ב-1948, בגליל, בנגב, במישור החוף, או ב'פרוזדור' לירושלים, לבין אלה שנכבשו 19 שנים לאחר מכן, במהלך מילחמת ששת הימים. למעשה, מאז ראשית ההתיישבות בארץ ישראל, בימי הביל"ויים, בסוף המאה ה-19, עושים היהודים רק את זאת: גואלים את הקרקעות בארץ ישראל מידי מי שמחזיק בהם. בחלק מן התקופה, עד שהשלטון הבריטי מעל בתפקיד שאותו הוא קיבל על עצמו מטעם חבר הלאומים, נרכשו האדמות בממון רב, ובחלקה אחר, מאז שדוד בן גוריון הכריז על הקמת ביתו הלאומי של העם היהודי, נעשו הדברים בדרכים קצת אחרות, תוך ניצול תוקפנותם של הערבים.
חבל שבלישכת ראש הממשלה - על שלל יועציה שעל לא מעטים מהם, אפשר, כנראה, להגיד, במלוא הזהירות, שהם לא חכמים במיוחד - לא מבינים שחוסר הלגיטימיות שאריאל שרון טבע ביהודים המתגוררים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה דבק בכ-ו-ל-נ-ו, משום אין כל הבדל בין מי שמתגורר בבאר שבע, שנכבשה מידי הערבים ב - 1948, או באילת , שנכבשה מידי המצרים, שעדיין, אגב, תובעים את החזרתה לידיהם גם בעצם הימים האלה, לבין מי שמתגורר באריאל, או בשילה , או בבית אל, או במעלה אדומים.
הצרה היא, שבגלל ליקויים בסיסיים בשיטת החינוך שלנו, שנשלטה במשך שנים רבות בידי הבולשביקים ממחנה השמאל, דורות של תלמידים בגרו לתוך מציאות רווייה בשטיפת מוח שתכליתה להשכיח פרקים רבים בתולדות התנועה הציונית, או למחוק אינפורמציה חיונית על הזכויות של העם היהודי בארץ ישראל, לא מכוח מה שנאמר בתנ"ך, אלא בתוקף החלטות בינלאומיות שעוגנו שוב ושוב במיסמכים רישמיים, החל מהצהרת בלפור, או על כך שבשום חלק של ארץ ישראל לא היתה אף פעם "מדינה פלשתינית" ושהמושג הזה, 'עם פלשתיני', נולד כחלק מן הניסיון להשיג לגיטימציה בינלאומית לסילוק הישות היהודית מן המקום הזה.
בפועל, מה שעשה אריאל שרון, בהצהרותיו הלא-שקולות, בלשון המעטה, היה שהוא סיפק הכשר בינלאומי לטענה שלעם היהודי אין, למעשה, זכויות של ממש בשום חלק מארץ ישראל, ושלכן אחת דינו: להיעלם מן המפה כישות מדינית עצמאית. כיום יכול כל אנטי שמי ברחבי העולם לומר למאזיניו שאם היהודים הם בבחינת 'כובשים' במקום שבו הוקמה לפני אלפי שנים מדינת היהודים, אז אותו הדין צריך לחול גם על זכויות היהודים בנגב, או בשפלת החוף או בגליל.
יתרה מזאת, אם יהודה ושומרון וחבל עזה צריכים להיות 'נקיים מיהודים' אז מדוע שאותה דרישה לא תתקיים לגבי שאר חלקיה של ארץ ישראל; ואם 'אסור' ליהודים לשלוט בערבים שמתגוררים ביהודה ובשומרון ובחבל עזה - אז מדוע להתיר להם לשלוט בערבים שמתגוררים בגליל או בועדי ערה. התביעות הבאות מן המדינה היהודית בוודאי תבואנה לאחר שיסתיים השלב של "סיום הכיבוש" ביהודה ובשומרון ובחבל עזה. 'תורת השלבים' לא תיעצר בקווי שביתת הנשק; אצל הערבים אין ב"קו הירוק" כל קדושה מיוחדת, ולכן לא ירחק היום וגם הדרישה לאוטונומיה לערבים בגליל, שם כבר יש להם רוב מספרי, ובמקומות אחרים תגיע.
צריך לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. זאת איננה המלחמה של 'המתנחלים'. אם התושבים בשפלת החוף חושבים ש'פינוי מאחזים בלתי חוקיים' הוא לא ענין שלהם, הם עלולים למצוא את עצמם, יום אחד, ניצבים בפני בעייה של ממש.