כאשר מדברים על בטיחות בדרכים מדברים כביכול על שלשה תחומי ידע המצויים באינטראקציה ביניהם: דרך, רכב ואדם. זוהי הנחה בסיסית, פשטנית, ולא מספקת שמלווה את מרבית העוסקים בתחום.
בטיחות בדרכים הינה גוף ידע בין-תחומי מורכב מאין כמוהו. לא ניתן לעסוק בבטיחות בדרכים מבלי לעסוק בשורה ארוכה של תחומי ידע נוספים הקשורים בה כמו: כלכלה, מזג אויר, איכות סביבה, סביבת עבודה, גיאוגרפיה, טופוגרפיה ועוד שורה ארוכה של תחומים רבים וחשובים.
כל התחומים האלה מתווספים לגופי הידע המורכבים שהוזכרו בתחילה: דרך, רכב ואדם. די אם נזכיר את הניסיונות לבחון את חלקו של הגורם האנושי במעורבות בתאונות דרכים. הגורם האנושי שכדי להבין את מעורבותו עלינו לעסוק בכל שטחי הפיזיולוגיה, הרפואה, המשפטים, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, החינוך, הביו-כימיה, הביו-טכנולוגיה ועוד. עלינו לעסוק בכל אחד מהתחומים ובקשר שלו עם שאר התחומים.
בכל שנה נהרגים בכבישי ישראל כ-500 בני אדם, ועשרות אלפים נפצעים ברמות חומרה שונות. סטטיסטיקה כואבת ומזעזעת שצריכה להטריד כל אדם באשר הוא. ההרוגים והפצועים אינם נפגעים לבדם, והפגיעה כוללת מעגל רחב של קרובים, חברים ומכרים.
קובעי המדיניות חייבים לתת את הדעת לכך, שתאונות נחקרות מבלי שתתקיים חקירה לעומק שתפקידה לחפש כשלים בתחום הבטיחות ולהמליץ המלצות למניעת הישנותם. תכניות תחבורה עירוניות וארציות, תכניות בנין עיר, תמרור ורמזור, הקמת בתי חולים, הקצאת מספר מיטות, הקצאת כוח אדם לאכיפה משטרתית ועוד, מתבצעות ללא השתתפות מומחים מתחום הבטיחות בדרכים. יש להניח שמומחים כאלה היו יכולים לתרום תרומה שאין לה שעור.
הבעיה היא שיש מעט מאד מומחים כאלה במדינת ישראל. יש מספר מזערי של אנשים שניהול איכותי של בטיחות בדרכים הוא תחום הידע בו הוכשרו ברמה אקדמית.
כדי להתמודד באופן מקצועי עם מורכבות העיסוק בבטיחות בדרכים וריבוי תחומי הידע, יש צורך בהכשרת אנשי מקצוע איכותיים שירכשו את היכולת לפעול להפחתה של ההיפגעות מחד ולהגברת הבטיחות מאידך. הכשרה מקצועית מסוימת, ברמה בסיסית המכוונת לבטיחות בדרכים, קיימת גם כיום. היא ניתנת לאלו המוכשרים לפעול כקציני בטיחות בתחבורה ולמורים שתחום ההוראה שלהם בבתי הספר הוא תחום הבטיחות בדרכים. זהו הקומץ שאיננו משביע את הארי.
ניתן לפתור את המחסור באנשי מקצוע איכותיים על-ידי פעילות בשלושה מישורים:
1. השתלמויות ברמה אקדמית - קיימת קבוצה גדולה של מהנדסים בתחומי התחבורה, המכונות, ההנדסה האזרחית, התעשייה והניהול, הביו-טכנולוגיה, ההנדסה החקלאית, הארכיטקטורה ובינוי הערים, הנדסת חומרים, אבטחת האיכות, ראיית חשבון ומדעי החברה שרכשו השכלה אקדמית בתחומם ויכולים להוסיף לה את הידע הנדרש לבטיחות.
2. הכשרה אקדמית - שתקנה תארים בתחומי ידע רלבנטיים עם התמחות בבטיחות בדרכים.
3. השתלמויות קצרות וממוקדות בנושאים מתחום הידע של בטיחות בדרכים לאנשי מקצוע שעיסוקם מחייב בין השאר נטילת אחריות לבטיחות בתחבורה.
מלבד התרומה האדירה בקידום הבטיחות ובהפחתת ההיפגעות שיכולה להיות להכשרות המוצעות, יכולה להיות בהן תרומה גם להפחתת האבטלה. המשק יוכל להסב עובדים מוכשרים שאינם מוצאים תעסוקה בתחום לימודיהם לעיסוק שיביא ברכה רבה להם ולחברה.
ברגע שתתקיים הכשרה ברמה אקדמית במקצועות הבטיחות בדרכים, ישדרגו מעסיקים את הדרישות ואנשי מקצועות משיקים אחרים ישדרגו את השכלתם והכשרתם המקצועית. הכוונה היא למשל לאנשי בטיחות בדרכים בצה"ל, לשוטרים של משטרת התנועה, למורים לנהיגה, לשמאי רכב, לאנשי ביטוח, לרופאים, למשפטנים, למכשירי מורים ועובדי חינוך, למקצועות הפרסום ויחסי הציבור ולרבים אחרים.
שומה על משרדי התחבורה, המדע והחינוך ועל המוסדות האקדמיים במדינת ישראל לפעול לקידום ההכשרה המקצועית והאקדמית של העוסקים בתחום הבטיחות בדרכים. קידום שיצור הן ביקוש והן היצע לאנשי מקצוע ברמה גבוהה. אין ספק שהתרומה להפחתת מספר הנפגעים תהיה רבה ומשמעותית.