יחסים תומכים ומעצימים ברשת

הקהילה החדשה היא קהילה שמורכבת לכאורה מהגרעין האנושי הכי בסיסי, מהמילים, שמייצגות רגש, העדפות, תקשורת ותודעה. היא קהילה שמאפשרת לכל דמות להיות מי שהיא רוצה ולהגיע כמה עמוק שהיא רוצה. היא - לכאורה - מגנה על חבריה בניקים בדויים מפני פגיעה באישיות האמיתית שמאחורי המילים, מה שנותן מרחב התבטאות ענק. האמנם? המרחב קיים, המרחב קורה. יש בו א\נשים שמשילים מעליהם את המראה, את סממני השיוך הקבוצתי ו\או האתני, את כל מכלול הדיעות הקדומות, שמתארגנות לנו בראש בפגישה פרונטלית. הייתי לאחרונה עם ידידה חרדית בחנות בגדים. היא שכנעה אותי, להפתעתי, לקנות חצאית חושפנית, כי זה יפה עלי, מתאים לי, ו...מממש לה (עלי) את הפנטזיה של ללבוש כזה בגד, שהיא לעולם לא תוכל ללבוש. חשבתי לעצמי - האשה הזאת חושבת אינטרנט. הקניה שם עשתה לי טוב, וגם מילות החיזוק והפרגון שלה. היא, בזהות בדויה - הזהות שלי - ממשה פנטזיה ועשתה טוב פעמיים: פעם לי, שקניתי משהו שאני אוהבת, פעם לה - שממשה רצון קטן לא ממומש שלה. בדרך לתחושה הטובה הזו של שתינו, עברנו דיאלוג, הצבנו דמויות אחת מול השניה (הכרנו רק שלושה ימים קודם לאותו ביקור בחנות הבגדים), חשפנו חשיפה מדודה של רגשות תוך בדיקה הדדית של גבולות ההכלה של כל אחת מאיתנו, יצרנו דיאלוג, הבננו שיש לב אחד מאחורי שני "ניקים" (שמות בדויים שמשמשים ככינוי בפורומים - המערכת) שונים, שיש קשר והקשר הזה יכול לעשות לנו טוב. כ"א לחוד ושתינו ביחד. תרגיל חנות הבגדים הוא כזה שנפתחתי אליו לא בזכות הכרות אקראית עם אשה חרדית אחת. התהליך היה איטי, וירטואלי, דרך אלפי שיחות עם אלפי וריאציות של הפכים ומציאת המקשר ביני לבינם. אם בשיח, אם בויכוח, אם בכווייה צורבת ואם בהתפכחות מתום ראשוני כלשהו. התהליך קילף ממני קליפות קליפות של חשדנות מובנית, של שריון מובנה בשיח האנושי, של שמירה עצמית מופרזת מפני הזולת. עברתי בדרך את כל אלו שתמכו, אלו ששמו רגליים, אלו שהטרידו, אלו שאהבו בלי תנאי, אלו שרחשו מזימות רעות, אלו שרצו לתת שלא על מנת לקבל ואלו שרצו לקבל שלא על מנת לתת, אלו שיכלו להכיל אותי ואלו שגלשתי מעבר ליכולת ההכלה שלהן\ם, אלו שהראו סולידריות במקומות הכי פחות צפויים ואלו שהצטערתי שלא נשמרתי מהן\ם. הרשת מקום מסוכן ונפלא, כזה שצריך ללמוד בדרך הקשה איך להתנהל בה במינימום פציעות ולקבל את כל הטוב שהיא נותנת. לא היא, הא\נשים שבה. אני רוצה להזכיר לכולנו שמאחורי כל ניק יושב אדם. כאן אני בוחרת דווקא לעשות שני דברים - להביא טקסט קצר על תעצומות הרשת ולתת דוגמאות שאף אשמח לדון בהן. אני פותחת את שדה הדוגמאות כמה שיותר רחב - כדי שהרצף האקטואלי של הדברות בפורומים תייצג את עצמה, כאן ועכשיו. להלן הטקסט, על סרט תיעודי קצר: "בין מבט נשי למה שזה לא יהיה אחרי מבט נשי, נדחס לו סרט קטן ויפיפה, תעודי, על נשים שנפגשו באינטרנט. לא סתם נשים -פנסיונריות, שנמצאות בקשר דרך הצ'טים של אתר סניור דוט קום ותומכות אחת בשניה באופן מסיבי, בונה, מצמיח ומשחרר. המצלמה מלווה אחת מהן - אשה אירית, במסעה לארה"ב לבקר כמה מחברותיה מן הצ'ט. היא מספרת שמאז מות בעלה, סבלה מאגרופוביה חמורה ולא יצאה במשך 8 שנים מהבית. הקשר שלה עם העולם החיצון התנהל, בין השאר, דרך המחשב. בעת שהסרט "קורה" - היא נוסעת לבדה מאירלנד לארה"ב ובתוך ארה"ב, בין ארבעה אזורים גאוגרפיים שונים ומרוחקים זה מזה, על מנת לפגוש את הנשים שליוו אותה דרך האגרופוביה, דיכאון עמוק שלקתה בו ועד להחלמה. היא מספרת עליהן - ובמיוחד על אחת מהן - שהן ראו חלקים ממנה ומנשמתה ורגשותיה, שלא חשפה מעולם קודם לכן. הצ'ט בין אותן נשים היווה עבורן גשר אל עצמן, דרך מדיום שנותן להן את המרווח לפתוח את הלב, את הזכרון ואת הרגשות ולדבר על הכל. המדיום הזה, מאפשר להן גם לקרוא את חברותיהן ולפנות מקום להכלת הרגשות שלהן, של האחרת. מדובר בארבע נשים מבוגרות מאוד שהשתמשו בכלי שניתן בידן על מנת להשתחרר מכל מה שעצר אותן והעיק עליהן כל חייהן, וליצור אגב כך חברויות בעוצמה של ידעו קודם. זה סרט קטן אבל מדהים במה שהוא מספר לנו, על האפשרות להתחדש, להפתח ולהשתחרר בכל גיל ובכל שלב בחיים - ועל כמה חשובה הרשת הוירטואלית הזו שאנו משוחחות בתוכה, כשעושים בה שימוש אנושי ונכון. ועוד כמה קישורים ודוגמאות: קבוצת נשים ועסקים [קישור]הטיפים היומיים [קישור]מכתב מאמה של רייצ'ל קורי לנשים בישראל www.haderech.co.il/parliament60.htmlאתר מקום www.macom.org.il/ במכוון לא בחרתי להאיר קהילות תמיכה מובהקות - על מנת להעביר את המסר החשוב מכולם: הגלישה ברשת, זו המפוקחת ושלומדת להבדיל בין טוב וירטואלי לרע וירטואלי, תומכת בכל משתתפיה. האחווה ברשת יוצר את מה שכל כך חסר לנו בעשורים האחרונים, בהם עבר העולם ממגע אנושי ישיר ומצומצם, לחשיפה תקשורתית וטכנולוגית רחבה. רשת האינטרנט היא במה לדיאלוג האנושי. היא לא גורם, אלא ערוץ שבו אנחנו הגורם. לטוב ולרע. רק שצריך לדעת, להבין ולהאמין בזה כדי ליצור יותר מן הטוב. פורסם לראשונה ב- www.haderech.co.ilאתר אשנב www.amutat-eshnav.org.il/ דיונים עוקבים לכנס: [קישור]/ בפורום הדיונים מופיעה גם המצגת נתואמת לטקסט דלעיל.