בשלהי מלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ (1969), יזם שהב"ט דאז, משה דיין הופעה טלוויזיונית דרמטית במסגרת "מבט לחדשות", שבה התריע כי חה"א הישראלי תקף בטעות מתקן תעשייתי אזרחי במצרים (אבו-זעבל), וכי במקום נותרו מספר פצצות עם מנגנוני השהייה. הרגישות והמודעות לתדמיתה של המדינה עמדו לנגד עיניו של הקברניט, ו"הברקה תקשורתית" זו זכתה לתהודה חיובית בעולם.
אירועי הימים האחרונים בעזה, ובפרט התקיפות האוויריות ב-20 באוקטובר, יצרו נסיבות מביכות מבחינתה של ישראל, והעצימו גלי ביקורת בזירה הבינ"ל, בעולם הערבי ואף בצידנו, ובכלל זה מתוככי הממשלה. ייחוס דימוי "בלתי מרוסן" לצה"ל וביטויים של "אבדן עשתונות" כלפי שיקולי מערכת הביטחון, עיבו צל כבד
כלפי מוסריותו של הצבא וקברניטי המדינה.
אך לעיתים רחוקות מזומנות בידינו ראיות שאינן משתמעות לשני פנים, בדמות סרט הקלטה שתועד על-ידי מזל"ט בזמן אמת. העובדות החותכות הנחשפות, מעידות "כאלף עדים" כי מסוקי צה"ל לא ירו ב"אופן עיוור" אל תוך המון פלשתיני.
זוהי עובדה נחרצת ומאלפת, אשר ניתן להסיק ממנה כי:
א) במהלך המרדף אחר רכב המחבלים, לא היתה נוכחות של תושבים ברחוב הנוגע בדבר.
ב) הפגיעה (משני טילים) היתה ממוקדת כלפי רכב המחבלים.
ג) כלי רכב אחרים שנקלעו לאזור לא הותקפו.
ד) חה"א מלווה ומצעד, כולל באמצעות ציוד לראיית-לילה את פעילותו המבצעית.
מסרים ממוקדים אלה מהווים נשק הסברתי מהמעלה הראשונה, בפרט בהינתן הידיעה כי הצד הפלשתיני יוזם באורח מתוכנן שימוש בתיעוד, לעתים מבוים, המציג שלוליות דם ונפגעים מקרב האוכלוסיה האזרחית.
בהינתן ההוכחות שבידי צה"ל בהקשר לאירוע מה-20 אוק', סביר שתובאנה בחשבון אפשרויות נוספות שהיו עלולות לגרום לנפגעים בקרב האוכלוסיה האזרחית אשר נקבצה לסביבת רכב המחבלים שהיה יעד הפעולה. כך למשל אפשרי, כי מטען חבלה או אמצעי לחימה אחרים שהיו במכונית התפוצצו וגרמו לפגיעה סביבתית נרחבת.
עיגון אפשרות זו, אף יחזק את הודעת צה"ל לפיה הרכב שנפגע, נצפה קודם לכן בקרבת גדר המערכת, כשמזימת נוסעיו היתה - הנחת מטעני חבלה.
הטיפול ההסברתי המינורי של ישראל בסוגייה זו, שהסתכם ב"שחרור" סרט הווידאו שצולם על-ידי המזל"ט, מהווה החמצה מדהימה של הזדמנות נדירה להציג דימוי ראוי ומוסרי של ישראל. יתר על כן, נראה כי הדבר מצטרף למגמה של אדישות מסוימת לעניין חשיבות הזירה התקשורתית הבינ"ל, על-אף העובדה שהמדובר בחזית מן המעלה הראשונה.
ניצול מושכל של העובדות המתועדות, היה בו גם כדי להעמיד בפרופורציה את עניין "מכתב הטייסים הסרבנים", שחלק מהם שאבו עידוד מהביקורת שהוטחה במערכת הביטחון, בגין אירועי הימים האחרונים.
החידלון ההסברתי המערכתי הכולל, זועק מכל פינה, ולכך מצטרפת ההתעלמות הרועמת של הגורמים הממונים, מהעובדה ששידורי ישראל בערבית אינם נקלטים כלל בשטחי הגדה והרצועה. במקרה דנן, נתפסים האירועים בעזה כ"מעשי טבח" לכל דבר ועניין, בעיני האוכלוסיה הפלשתינית ובכך מתעצמים רגשות המשטמה כלפי ישראל.
כיום, אירועים וייחוסם לישראל הינם בגדר שיטה מוכרת הנהוגה על-ידי הפלשתינים, אשר מיטיבים לקרוא את המפה התקשורתית הבינ"ל. ראוי להזכיר במסגרת זו דוגמאות מאפיינות, ובעיקר את סוגיית "טבח ג'נין", ההשתלטות על "כנסיית הקבר" וכן סיפור הריגתו של הילד מחמד אל-דורה. רק לפני כשבוע מיהרו גורמי הרשות הפלשתינית לייחס לצה"ל את האחריות להריגתם של אנשי השגרירות האמריקנית בעזה, ואיש לא הזדעק לנוכח שקר גס זה.
הרושם העגום המצטבר המשקף מגמה של ערעור האמון בדיווחי צה"ל עד כדי רמיזות בלתי מוסוות בדבר עיוות העובדות, הינו בין היתר פועל יוצא של חולשת מוסד הדוברות הצבאית, והותרת הזירה לכתבים זריזים המסתמכים על דיווחים פלשתיניים מגמתיים. נראה כי יש עדיין תוחלת ליוזמה מערכתית לשימוש הסברתי אגרסיבי בראיות של צה"ל לעניין התקיפות האוויריות ב-20 אוק'. יש מקום למהלך סדור של תדרוך לדיפלומטים ולכתבים זרים, לצד העברת חומר הסברתי לשימוש נציגויות ישראל בחו"ל. שומה על ראשי מערכת הביטחון שיובילו מהלך כזה, ללא דיחוי נוסף.