גילויי האנטישמיות שאליהם אנו נחשפים, וביתר שאת לאחרונה, על רקע ייחוס "פשעי מלחמה" לישראל במאבקה מול הפלשטינים, הם מנת חלקנו, אולם נראה כי הדעה השלטת בקרבנו כמו גם בזירה הבינ"ל, היא כי מדובר בשלב זה בביטויים ספוראדיים, שאין בהם כדי לזעזע את "אמות הסיפין".
שנאת העם היהודי מעולם לא שככה, גם בעקבות מוראות ה"שואה", אולם הפכה לטנטית יותר ולעתים אף טיפחה עמדה "מתחסדת" מצד מנהיגים וציבורים נרחבים בעיקר במערב, כלפי ישראל, כמייצגת האולטימטיבית של היהודים.
ממצאי הסקר העדכני שערך האיחוד האירופי, ואשר הקיף 7,500 איש מ-15 מדינות האיחוד, ובעיקר עובדת דירוגה של ישראל בראש רשימת המדינות המציבות איום לשלום העולם, הינם בבחינת "סימן מעיד" לאיום ברמה האסטרטגית, המחייב צלצול בפעמוני ההתרעה.
הנטייה הכמו מובנת מאליה, לתייג את הממצא הנ"ל כביטוי אופייני נוסף של שנאת ישראל והעם היהודי, הרווח באירופה יותר מאשר בחבלי ארץ אחרים, עלולה לחטוא למציאות ולהוביל לגישה מקלת-ראש באשר למשמעות העמוקה שעלולה להשתמע מהמסר הנוגע באופן ישיר לישראל.
אין זו עוד עליית שלב בסולם האנטישמיות הקונבנציונאלית, אלא ניצני הבשלה של מזימה מתוחכמת יותר, שתכליתה המובהקת, מזווית הראיה של מתכנניה, היא - הבאשת ריחה של ישראל בעיני דעת הקהל במדינות המערב.
ברשימה שפורסמה על-ידי הח"מ בשבועון "מקור ראשון" ב-6 בדצמבר 2002, הוצגה תיזה לפיה ארגון "אל-קאעידה" הפך לקבלן לביצוע מגה-פיגועים בחו"ל, בשירות העניין הפלשטיני. ראוי לשוב ולעיין בחלק מהדברים שהועלו על הכתב בשעתו:
"... , הבחירה הקפדנית של היעדים לפיגועים, בדגש להתמקדות ביעדי "בטן-רכה" דוגמת האי ג'רבה והאי באלי באינדונזיה, משדרת מעצם הצלחתם, מסר של איום אמין ואפקטיבי, שנועד לזעזע מן היסוד את אורחות החיים של רבים מאזרחי העולם החופשי.
הפיגוע ב-מומבסה, מקפל בתוכו לראשונה, כפל - מסרים; מחד גיסא, פגיעה אנושה בתשתית התיירות בקניה, ומאידך גיסא, ניסיון פיגוע מורכב ועתיר נפגעים ישראליים.
ניתוח זהיר ומפוכח של שרשרת ה"מגה" פיגועים של אל-קאעידה, מעלה על הפרק אפשרות לקיומו של מכנה משותף מצמרר, שתכליתו הנחלת מסר מצטבר מול דעת הקהל הבינ"ל לפיו - מחולל הצרות של העולם החופשי מקורו בישראל ובמדיניותה כלפי העם הפלשטיני.
הרטוריקה של אל-קאעידה עמלה על הטמעה מתמשכת של מושכל זה, בהנחה כי "נפילת האסימון" בוא תבוא, ייתכן לאחר פיגועי איכות נוספים שיהיה בהם כדי למרר עוד יותר את איכות החיים במערב".
דומה אם כן, שצולחת דרכה של התוכנית האסטרטגית, אולי אף בקצב מהיר יותר מציפיותיהם של מחולליה. מה שנבדק בסקר של האיחוד האירופי לא עסק בעמדות רשמיות של מדינות, אלא שיקף תצריף של הלכי רוח בקרב הציבור הרחב, פרי הפנמה של מסרים שלא ניתן לטעות במשמעותם, קרי - פיגועי טרור שהרקע (ולו העקיף) לביצועם, משוייך לקונטקסט של הסכסוך הישראלי-פלשטיני.
במילים אחרות, פיגוע באתר תיירות פופולרי, או במרכז קניות מועדף אינו בגדר מעשה בקטגוריה של "פרוטקשיין", אלא בבחינת המחשה "בקנה מידה סמלי" למה שעוד עלול להתחולל, כל עוד ממשיכה ישראל במדיניותה.
אין לבטל מחשיבותו של סקר זה, גם אם נכון לטעון כי המדובר בשאלות "מכשילות", בעריכה מגמתית ובפילוח בלתי מקצועי. פרדוקסאלית, סקר זה טומן בחובו דווקא תשומה חיונית האמורה לטלטל ולהמריץ את מערך ההסברה החיוור והמנומנם של ישראל, בטרם יהיה מאוחר מדי.
הסקר אינו חזות הכל, וסביר כי ישראל נהנית עדיין מאשראי מסויים בחלק ניכר ממדינות אירופה. מוטלת עלינו החובה להיחלץ ללא דיחוי נוסף, למאמץ הסברתי אגרסיבי, שיחשוף מחד גיסא, את המזימה האנטי-ישראלית שרקמו ארגוני הטרור האסלאמיים, ויחדד את ההכרח ללכד כוחות למאבק בלתי מתפשר במחוללי הטרור הפוגעים באזרחי ישראל ומאיימים גם על שלומם של אזרחים שלווים בעולם, מאידך גיסא.
ברי, כי הסברה לבדה אינה תרופת פלא, אלא אם כן זו תשולב ביוזמה מדינית רצינית ובעשייה ביטחונית אחראית ומושכלת במגרש הפלשטיני. בידינו כלים מנצחים במאזן הכוחות במזה"ת, ושומה על ממשלת ישראל כי תקרא נכוחה את המפה האזורית והבינ"ל, ותיישם מהלכים בוני-אמון כלפי הצד הפלשטיני, ויפה שעה אחת קודם.