עו"ד אלי זהר, בעל משרד פרקליטים משגשג, הודיע במכתב לשר המשפטים יוסף (טומי) לפיד, ממליצו - כי הוא נסוג ומוותר על הכבוד להיות היועץ המשפטי לממשלה. במכתבו מפרט עו"ד זהר את משנתו ותפישתו המשפטית והחברתית ואת הנימוקים שהניעו אותו בסיכום ההתלבטויות להודיע שהוא לא מקבל את ההצעה של לפיד.
עיון בפרטי המשנה הסדורה, שעקריה כלולים במכתב, מצביעה על תפישה מעניינת, חדשנית ואמיצה שחבל אם תעלם בשל הוויתור של עו"ד זהר. עקרי המגמות עליה מצביע אלי זהר, הלקוחים מניסיונו המשפטי והציבורי העשיר, לרבות חשיבה מהמגזר הפרטי והעסקי, תפישת עולם המבוססת על כלכלה חופשית, שנזהרת מלהתערב בהליכי המשק ללא צורך.
דהיינו, צמצום המעורבות של המשפט בחיי האזרחים ולהשיב את "חזקת החפות מפשע" לתודעה הציבורית ולמקומה הראוי בראש הפירמידה של זכויות האזרח והפרט. להפריד בין עבריינות פלילית לעבריינות מנהלית - כדי לא לפגוע ולא להכתים אזרחים שכשלו, טעו, או חרגו מנורמות מנהליות - בכתם פלילי ופגיעה שלא ניתנת לפיצוי ושיקום בשמם הטוב, במעמדם, משפחתם ועתידם.
רעיונות ומגמות אלו - שהם אבני יסוד בשלטון של מדינה דמוקרטית נאורה ומתקדמת הן בתחום הכלכלי עסקי והן בתחום המשפטי ציבורי, חבל שילכו לעיבוד וראוי שיאומצו על-ידי היועץ המשפטי החדש הנבחר.
להערכתי - על הוועדה בראשות השופט (בדימ.) גבריאל בך לא רק לבדוק את כישורי המועמדים, אלא גם את משנתם החברתית-משפטית-ציבורית, כדי לבחון את ההתאמה לתפקיד ויכולת ההכרעה המצופה ממנו מהסוגיות העומדות בפני יועץ משפטי לממשלה.
באשר ל"חזקת החפות מפשע" - הנני מפנה את אנשי הפרקליטות והשופטים בכל דרגות בית המשפט - לספרו המעניין של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מיכה לינדנשטראוס, שעשה מחקר מקיף בנושא תוך השוואת הסוגיה של "חזקת החפות" בין המצב בישראל ובארה"ב.
המסקנה אליה הגיע, כב' הנשיא, מצערת למדי. והיא, שבארץ להבדיל מארה"ב, "חזקת החפות" עדיין לא חילחלה מספיק לתודעה המשפטית של הגופים העוסקים ביישום שלטון החוק, החל במשטרה, פרקליטות וגם בתי המשפט. הדוגמאות לכך רבות, כמו רצף הזיכויים של אנשי ציבור עד ימים אלה ועד יוסי גינוסר.
יתכן שהתפישה של הפרדה בין עבריינות מנהלית לעבריינות פלילית - אילו היתה מושרשת ומקובלת במשטרה ובפרקליטות, כתפישת עולם משפטית נורמטיבית, היתה מונעת זיכויים של אנשי ציבור ואנשי עסקים - ומוצאת פתרון בענישה מנהלית לחריגות, טעויות בשיקול דעת וסטייה מנורמות עסקיות ומנהליות.
ראוי לחשוב על יישום רעיונות אלה שאמנם אינם חדשים, אך עד עתה לא דנו בהם בצורה יסודית ורצינית.
לדעתי, טוב עשה עו"ד זהר שנסוג מקבלת התפקיד. שהרי את ההכרה והמעמד הציבורי של המועמד המוביל לתפקיד היוקרתי והחשוב, הוא קיבל עם המלצות חמות מכל הכיוונים, ולכן פרישתו היא בשיא היוקרה - כאשר הוא מוריד את השמנת ומשאיר את העבודה השחורה הקשה של התפקיד ליועץ החדש שיבחר.
מצד שני - גם התחושה של חשש ציבורי לניגוד אינטרסים וחוסר אובייקטיביות שעלול היה להתקל בתפקיד, בשל קשריו החברתיים, עסקיים וייצוג של ראשי המשק והביטחון הגם שאישית היה מתגבר ומתעלם מהם, כטענתו ויש בסיס לאמונתו זו, הרי "הצל" הזה היה מלווה אותו לאורך התפקיד ופותח פתח לביקורת לא תמיד הוגנת וראויה - דבר שהיה משאיר אצלו משקעים מרירים - שעתה הוסרו ממנו עקב פרשיתו.
ובאשר ליוסי גינוסר - איש עסקים מצליח בארץ ועם הרשות הפלשתינית - בשל קשריו הרבים בין נכבדי הרשות החל בערפאת, ג'בריל רג'וב, איש הכספים סלאם פייאד ואחרים. עסקים אלה נבדקו בקפדנות ונמצאו כשרים על-פי החוק, אך גם כאן, שליחותו מטעם ממשלת ישראל, במיוחד בתקופת אהוד ברק וקודמיו למטרות מדיניות, דיפלומטיות, ביטחוניות, עקב קשריו אלו - היתה בעייתית מלכתחילה.
לא רק שהיה חשש לניגוד האינטרסים או ניצול אינטרסים תוך שילוב של עסקים ושליחות ממלכתית באיש אחד, אלא שכל התפישה הזו של שימוש ב"שליח פרטי" לפתרון בעיות וסכסוכים מדיניים הוא פסול ופגום מבחינה דמוקרטית, שלטונית ומהותית. שהרי את המדינה צריך לייצג, שליח רשמי מתוך הממשלה הכנסת או רשויות המדינה האחרות ולא שליחים פרטיים לא בנים של כמו עמרי שרון, ולא מיוחסים אחרים.
"שליח פרטי" - רק במקרה של חירום, הצלת נפשות או פיקוח נפש כגון: החיילים החטופים, רון ארד ומקרים דומים.
עו"ד אלי זהר ואיש העסקים יוסי גינוסר, שתי החלטות, שתי דמויות ציבוריות, אך קווים נסתרים מקשרים ביניהם לפחות בשבוע זה.