פה בארץ חמדת אבות, כל הזמן לוהטות החדשות. כבר זמן רב לוחשות גחלים שעליהן מתבשל לו, נגד ראש הממשלה ובניו, כתב אישום בשחיתות; וסביב הגחלים הלוחשות את אשמת(?) אריאל ובניו יש כאלה המְלַבּים את הבעירה ומתחממים בהנאה, בעוד אחרים חוטפים מכות חום ואף כוויות קשות.
בין לבין, קמו אנשים טובים ודעתנים המתאמצים להוכיח באותות ומופתים כי מעל ראשם של אלה הנושפים במפוח לליבוי הגחלים, מרחפת עננת שחיתות כבדה, לא פחות ואולי אף יותר מזו המרחפת מעל אריאל שרון ומשפחתו.
ואנחנו מתבוננים בכאב ומנסים להבין כיצד הידרדנו כה. כיצד הגיעו אנשים האמורים להנהיג ולייצג את עם הבחירה, לביצה מוסרית כה סרוחה? האמנם העם כולו מושחת, חלילה, ושליחי הציבור רק חשופים יותר, או שמא יש הסבר אחר לתופעת הסירחון הנורא העולה מדישדוש שליחי הציבור בביצת השחיתות הסרוחה?
כדרכנו, בניסיון להבין את מה שקורה ואף למצוא פתרונות חלופיים, נתבונן בפרשת השבוע, ונפתח בסקירה קצרה:
היינו עבדים לפרעה והשיעבוד היה קשה כל כך עד שנדמה כי נזנחנו חלילה, על-ידי ה' יתברך.
עברנו את פרעה בסידרת חינוך שלימדה כי ה' הוא האלוקים; כי את הטבע (= 86) ברא א-להים (=86) וכי הכוחות שהעניק ה' יתברך לנבראים כאלה ואחרים, אינם גורעים כהוא זה משליטתו בעולם.
צלחנו את ים סוף במהלך אשר חשף בפני כולם כי מה שנתפס בחמשת החושים אינו אלא אפס קצה של המציאות האמיתית.
גם גברנו על עמלק (=240) המטיל ספק (=240) באפשרות של חיבור בין רוחניות לגשמיות והרי עצם קיומנו כעם מאשר את החיבור הזה. כעת עומדים למרגלות הר סיני בציפיה דרוכה לשלב הבא. הגיע הזמן לתכלית, וזהו השלב בו אנו עומדים.
ריבון מוחלט
(שמות יט): [ט] וַיּאמֶר ה' אֶל- משֶׁה הִנֵּה אָנכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם (...)
כל השלבים הקודמים, למרות ששיכנעו את העם עד כדי כך שהכריזו (שמות טו, ב): זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרמֲמֶנְהוּ, עדיין לא אימתו סופית את האמונה במשה כשליח ה'; אולי יש לו כוחות מיוחדים אבל זה לא אומר שחייבים לציית להוראותיו, חשבו; צריכים ש-יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ כדי ש-וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם.
(שמות כ): [א] וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר: [ב] אָנכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
פסוק [ב] הוא הפותח את עשרת הדברות וזהו גם הדיבר הראשון.
(מכילתא): משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה; אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזרות. אמר להם כשיקבלו את מלכותי אגזור עליהם שאם מלכותי לא יקבלו - גזרותי לא יקבלו; כך אמר המקום לישראל אָנכִי ה' אֱלֹקֶיךָ, אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים? אמרו לו כן. וכשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי: [ג] לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי:
אודות עשרת הדיברות ניתן לומר כי זהו הקודקס המוסרי/חוקי הבסיסי, המקובל ברובד ההצהרתי (לפחות בחלקו) על כל העולם המערבי. וקודקס זה נפתח כאמור במלים: אָנכִי ה' אֱלֹקֶיךָ; חז"ל מלמדים אותנו כי רק שתי דברות אלו שמענו ישירות מפי הגבורה (כי לא היה בנו עוד כח לעמוד בעוצמת הגילוי).
(אור החיים): וראיתי לתת טוב טעם בהשמעת ה' לישראל ב' דברות - אָנכִי ולֹא-יִהְיֶה לְךָ - כי הם ב' שרשים לב' כללות המצות, מצות עשה ומצות לא תעשה; אָנכִי היא עיקר ושורש כל מצות עשה, לֹא-יִהְיֶה לְךָ וגו' היא עיקר ושורש כל מצות לא תעשה, לזה נטע ה' בהם מפי א-ל עליון שרשי ב' עיקרי המצות שבזה לא תימוט תורה מזרעינו לעולם ועד:
גילוי עצום שהטביע בנו את הוודאות ש-ה' אלוקינו מלך העולם.
מלחמות האלים
מן האמור עד כה עולה כי חקיקת חוקים הנה בסמכותו של הריבון המוחלט. ואצלנו - מאז שמענו וראינו את עשרת הדברות - הריבון תמיד היה ה' שהוא האלוקים. הוא גם זה ששופט ונותן שכר או מעניש את מי שעובר ח"ו, על החוקים שקבע.
כיום אנו חיים במערכת אשר חרתה על דגלה את ההינתקות מחוקי האלוקים ובתמורה היא מחוקקת חוקים האמורים להיות יותר מתאימים לעולם המודרני.
על החקיקה הופקד גוף המכונה 'כנסת'.
על אכיפת החוקים הופקדה פרקליטות המדינה שאנשיה התמחו בתורת המשפט וזה אמור להיות מקצועם ועיסוקם העיקרי.
על השפיטה לפי אותם חוקים, הופקדה מערכת שפיטה המאויישת על-ידי 'שופטים מקצועיים'.
על ההוצאה לפועל של פסקי דין ואכיפת החוקים בזמן אמת, הופקדה משטרת ישראל המאויישת על ידי אנשים מכל שכבות הציבור.
ועל המשימה לחיות על פי אותם חוקים, ובכפיפות למערכת הנ"ל, הופקד האזרח הקטן.
זה האחרון כורע תחת עומס המערכת שהוא כפוף לה. בעוד כל מרכיבי המערכת משמינים והולכים ומנהלים ביניהם מלחמות על מרחב מחיה שפירושו עמדות כח ושליטה, האזרח הקטן מתבונן בעינים כלות כיצד הוא נגמז והולך בעוד אלה שם למעלה נאבקים על מיקום טוב יותר סביב סיר הבשר מבלי להשליך לו אפילו עצם.
בו בזמן גם רואה האזרח הקטן, כיצד המדינה שהוא אוהב כל כך נחרבת והולכת כתוצאה מן המלחמות בין החלקים השונים של המערכת שהוא כפוף לה, בעוד מרכיבי המערכת מנותקים לגמרי ונדמים בעיניו כסומים המתהלכים באפלה. הוא רואה, עיניו כלות ואין בכוחו להושיע. כך לפחות חושב הוא, האזרח הקטן.
חקיקת חוקים הנה בסמכותו של האלוקים בלבד, כבר אמרנו?
חוקי האלוקים
ברגע שמישהו נוטל לעצמו את הסמכות לחוקק חוקים, הוא מנכס לעצמו את תפקידו של אלוקים; חברי הכנסת נבחרו, אם כן, למלא את תפקיד האלוקים, מה הפלא שהם מרשים לעצמם מעשים והטבות שאינן נחלתו של האזרח הקטן?
כל אחד מבין מאה ועשרים חברי הכנסת נאלץ להסתפק ב-1:120 מתפקיד האלוקים. איש מהם אינו מוכן להסתפק באחוז כזה, אז הם נוקטים מהלכים שונים ומשונים במטרה להגביר את כוחם היחסי.
אבל גם כל אחד מבין מרכיבי המערכת המנויים לעיל, גם הוא ממלא תפקיד של אלוקים וגם הוא נאבק לנכס לעצמו מקסימום כח על חשבון חלקים אחרים של המערכת.
אז יש לנו מלחמות בין החלקים השונים של המערכת ויש גם מלחמות פנימיות בתוך החלקים של המערכת. והאזרח הקטן חש שבמלחמה נגדו, נגד האזרח הקטן, כל חלקי המערכת משתפים פעולה. האזרח הקטן נותר שומר החוק היחיד במדינה, לאו דוקא בגלל שהחוק מיטיב עמו או עם מישהו ממכריו, אלא שאחרת, אם לא ישמור על החוק, תקום עליו המערכת לכלותו.
הנה לנו, על קצה המזלג, האקטואליה של חיינו בראי של פרשת השבוע. לא נעים. אם מישהו חושב שטעינו במשהו, נשמח לשמוע.
בפרשת השבוע שלנו מוקמת מערכת משפט כפי שהיא צריכה להיות בעם ישראל. משה מקים אותה בהתאם לעצת יתרו חותנו:
(שמות יח): [יט] עַתָּה שְׁמַע בְּקלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹקִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֶל-הָאֱלֹקִים: [כ] וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: [כא] וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרת: [כב] וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטן יִשְׁפְּטוּ-הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: [כג] אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹקִים וְיָכָלְתָּ עֲמד וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה עַל-מְקמוֹ יָבא בְשָׁלוֹם:
ואז יהיה רק טוב ליהודים.