שלמה אהרונישקי, מפכ"ל המשטרה, נעלב כשהמשטרה לא הוזמנה לקחת חלק בערב הוקרה שארגנה מועצת יש"ע לצה"ל וכוחות הבטחון.
"צר לנו ששכחנו, היה צריך להזמין גם את המשטרה", כך הגיב בנצי ליברמן מנכ"ל מועצת יש"ע.
תגובה דיפלומטית זו דורשת "תרגום". איך קורה שגוף חשוב כמו משטרת ישראל "נשכח"?
התשובה נמצאת בהגדרת התפקיד של המשטרה ביש"ע, ובאופן שבו היא ממלאת אותו.
מאז ימי ממשלת רבין הונהגו באיזורי יש"ע "הנהלים המיוחדים"- מערכת מדהימה של חוקים המפלים את יהודי יש"ע לרעה הן יחסית לערבים והן יחסית ליתר אזרחי המדינה.
המשטרה, הסובלת מחוסר משווע בכח אדם, מחזיקה עד היום מסיבות פוליטיות כמויות עצומות של שוטרים במספר תחנות ביש"ע, אלו החסרים במלחמה בפשע, באכיפת חוקי תנועה ובמניעת פיגועים.
הדוגמה הבולטת ביותר היא משטרת חברון המונה כ-250 שוטרים, שמטרתם הראשונה במעלה היא "טיפול" במתנחלים. חוקי תנועה, גניבות רכב, סמים, כל זה מטופל בזמן הפנוי בלבד. אם יהודי שהותקף מעז להגן על עצמו ויורה אפילו באויר, עוזבת המשטרה את כל עיסוקיה ומתנפלת עליו כמו פנתר מורעב.
כך נעצר חייל תושב איתמר שהעז להציל את נפשו כשפצע ברגלו אחד מעשרות ערבים שהתקיפו אותו באבנים, ונשקו הוחרם. כך נעצרתי גם אני לפני כמה שנים לאחר שהותקפנו, אני ומשפחתי, כשרכבנו עמד בפקק תנועה ללא אפשרות בריחה, ויריתי. ישבתי אז בתחנה וראיתי כיצד היומנאי עוצר ומבטל כל פעילות משטרתית בגזרה ושולח את כל הכוחות לזירת האירוע שאיש לא נפגע בו, כדי למצוא בכל מחיר ראיות להפללה.
אורי אמסילי, איש כיתת הכוננות של קריית ארבע, נאלץ לקיים מאבק משפטי למניעת החרמת נשקו כדרישת המשטרה, עקב תלונת ערבי. בית המשפט הוא שמנע זאת, וכן פסק לזכותו 12,000 שקל הוצאות משפט, כסף שתשלם המדינה בגלל ההתנכלות חסרת הבסיס.
כמעט מיותר לציין שנסיונות הרצח היום יומיים של הערבים, המוגדרים בכינוי התמים "ידוי אבנים", עבירת פשע שחל עליה עונש של 20 שנות מאסר אינם זוכים לטיפול משטרתי משמעותי.
משטרת חברון הפיקה אלבום בלתי חוקי שבו הופיעו תמונותיהם של כל תושבי חברון היהודים, על-מנת להקל על ערבים להגיש תלונות.
בחורות יהודיות מותקפות ומוטרדות מינית על-ידי ערבים בחברון. בבואן להגיש תלונות על כך מגישים הערבים תלונות נגדיות קנטרניות. המשטרה, בשיא הציניות, מתיחסת במלוא הרצינות לתלונות הערבים ופותחת תיקים לבחורות הללו. כך מוצאות את עצמן קורבנותיהם של הפוגרומיסטים הערבים נרדפות על-ידי הגוף שהיה אמור להגן עליהן ולטפל בפושעים, וכך ממלאת המשטרה בחפץ לב את תפקידה כמדכאת המתנחלים לפי מצוות מערכת האינקוויזיציה של טליה ששון ומיכאל בן יאיר.
רבקה זרביב, סבתה של התינוקת שלהבת פס שנרצחה בחברון, הוכתה בזמנו מכות רצח על-ידי איש היס"מ, רפ"ק אפי חביביאן, שהטיח את ראשה ברכב חונה, סטר לה והיכה באגרופיו בבטנה וגבה עד שנזקקה לטיפול רפואי. הוא הועמד לדין, הורשע, ו...המשיך לשרת במשטרה. איך שכחו ראשי יש"ע להזמין גם אותו לערב ההוקרה?
המשטרה מתעלמת מהחוק ועוצרת ילדים קטנים. כך נעצר בחברון ילד בן 7 !
בכל עקירות המאחזים קיימת אלימות משטרתית המטוטאת אל מתחת לשטיח. השוטרים הם אלו המשליכים את המתיישבים מהגגות. מי לא ראה את הקלטת שבה נראה מפקד מחוז ש"י, שחר איילון, בתדרוך לפני נסיון עקירת חוות גלעד, המורה לשוטריו לרמוס את החוק, לא לענוד תגיות זיהוי, ולהזדהות כ"שחר איילון"? לקול צחוקם של פקודיו הבטיח להם "למעוך תיקים" המגיעים למח"ש. אף צעד משמעותי לא ננקט נגדו.
לצורך השוואה, בשנת 1985 הירשה מפקד זוטר בשב"ס לעצורי המחתרת היהודית לטבול בים בדרך מהמשפט אל המעצר והודח מיד על-ידי חיים בר לב, שר המשטרה דאז.
בתקופת רבין שברה המשטרה את הפגנות "זו ארצנו" במכות רצח, גם כשהמפגינים קשרו את ידיהם מעל לראשם. אוטובוסים עם מפגינים נעצרו בדרכם ללא כל סמכות ונוסעיהם אולצו להשאר כלואים בהם למשך שעות.
המשטרה אף הקימה יחידה מיוחדת לעקירת ישובים, בשם "סוס ההלם". הסוסים האצילים הללו הם אלו שבאו באישון לילה חורפי קר אל ביתה של אלמנתו של נתי עוזרי זמן קצר לאחר הירצחו, וללא הצגת שום צו הוציאו בברוטליות אותה ואת ארבעת ילדיה הקטנים ממיטותיהם ולקחו אותם כשהם לבושים בפיג'מות וללא נעלים, ומבלי שהירשו להם לקחת אפילו חיתולים ובקבוקים. כעבור כמה שעות השליכו אותם ברחוב בירושלים ללא תיק, כסף או טלפון. את ביתם הרסו עד היסוד כשחלק מהתכולה נשאר בפנים, תוך חריגה מצו בית המשפט שפסק להרוס רק את הגג.
זוהי רשימה חלקית מאד של מעשים המצביעים על כך שהמשטרה הפכה להיות כלי פוליטי אלים בשליחותו של השמאל. היא גם זו שאחראית לטיהורו השערורייתי של יוסי גנוסר, שותפו של ערפאת.
נו, אז איך קרה שהמתנחלים שכחו להזמין את המשטרה לערב ההוקרה? אולי מפני שהזיכרון טרם חזר אליהם לאחר המכות?