מזה כמה חודשים, (ולאחר שקיבלתי מאשתי על הראש), לקחתי על עצמי מספר מטלות קשות ומורכבות, וביניהן האחריות על מחלקת רכש מזון בביתנו הצנוע. עיקר פעולותי בתחום אחראי ומורכב זה, היא בילוי של מספר שעות במהלך יום ו' בשבוע, בסופרמרקטים, ובשווקי הירקות והפירות.
כך למשל היכרתי את לובה ידידתנו, עוד הרבה לפני שפרצה למסכים, והפכה לבת בית גם אצל האחרים.
מחליפתה הצעירה של לובה הייתה היום יעליה וחייכנית, 287 ש"ח ו 64 אגורות היא מכריזה בתום סריקת הקודים של המוצרים שרכשתי.
בשמחת מנצחים אני שולף 3 שטרי 100 ש"ח של "רב-תו", מעבירם לאחר כבוד לקופאית וממתין לעודף.
"זה לא מספיק" היא אומרת
"לא אמרת 287 ואני לא נתתי 300?" שאלתי
"לא נתת 300, נתת רק 3 שטרות של 90 כלומר 270 ש"ח.", אומרת הקופאית
"לא את טועה אני אומר לה תלשתי לך 3 תלושים של 100 ש"ח כל אחד", עניתי
"אבל התלוש שווה רק 90 ש"ח" אומרת לי הקופאית, "זה אפילו כתוב, הנה תראה"
נאלצתי לשלוף את המשקפיים שלי, ולהבחין באותיות הקטנטנות, בגודל של צואת חיידקים, המסבירות לבעלי התויים כי רשת מגה מכבדת רק 90 אחוז מערכם הנקוב, רשת סופר סנטר מכבדת 95 אחוז מהערך הנקוב, ולגבי רשת קו-אופ לא כתוב דבר, וסביר לכן להניח כי רשת זו מכבדת את ערכם הנקוב.
סיבוב של 30 ש"ח עשו עלי היום בסופר (בעצם עשו סיבוב של 40, כי את יתרת הכסף שילמתי גם בתלוש של 100 ש"ח, ממנו ניכתה רשת המזון המכובדת את ה 10% מראש, ואת העודף קיבלתי, איך אם לא, באמצעות תלושים).