בשבועות האחרונים מעלים אמצעי התקשורת על נס את שובם לסצינה המוזיקאלית של צוות טאטו ז"ל, תחת השם המחודש והגאה: רביעיית מסנר.
יובל מסנר, שמוביל את הלהקה ושאת שמו היא נושאת, הוא עבריין מין שנכלא בסוף שנות ה-80' בעוון אונס, ריצה את עונשו, עבר לכאורה תקופת "צינון". וכעת, לאחר ש"כובס", מעלה אותו התקשורת על נס. רדיו, עיתונות, אולי גם טלוויזיה.
הקשבתי אתמול (25.3.04) לגלי צה"ל - שהגישו שעה שלמה עם ואודות רביעיית מסנר. הקשבתי - ונדהמתי. חלק משמעותי מהביוגרפיה של מסנר לא הועלה שם, הוא הוצג כדמות מופת אומנותית ואת לחלוחית ההתרגשות וההתפעמות של מגיש התוכנית ניתן היה לחוש דרך גלי האתר.
אני לא רוצה להיות במקומה של הקורבן שלו, שחווה כעת את ההילולה סביב מסנר.
רשמתי לעצמי, לכן, לפנות כמה דקות מסדר יומי העמוס כדי לתהות על קנקנה של התופעה הדורסנית הזו, של הלבנת פשעי ופושעי מין והחזרתם לאור הזרקורים וללב הלגיטימציה החברתית. היום מסנר, מחר יצחק מרדכי - ועוד לא דיברנו על האנס המנומס, שיפתח בי"ס לנימוסים והליכות ויקבל כיסוי תקשורתי רחב, או האנס האתלטי, שיהפוך לסלבריטי ויוזמן לכל תוכניות האירוח ככישרון של זהב בהפיכת נשים לשריריות וגמישות יותר. הרי אין לזה סוף, ומסנר אינו האנס הראשון או האחרון שהעולם המערבי הנאור מעלה על נס, תוך יצירת אפקט דריסה (שלא לומר - אונס) מתמיד על קורבנותיו, שהן בצללים בדרך כלל, ותוך פשרה מזעזעת על המוסר האנושי של כולנו. רק הבוקר התבשרנו ששחקן הכדורסל האמריקני קובי בריאנט, שהואשם באונס, חי חיים נפלאים בעוד המתלוננת בורחת מדירה לדירה מפחד רדיפה מתמדת שרודפים אותה מעריציו.
במאמר יחצ"ני רחב ומעמיק, שפורסם באחד ממוספי סוף השבוע האחרונים, מסנר מציג את עצמו כקורבן שוא - כמי ששילם את חובו לחברה וכמסכן התורן שסבל קשות כשנשמעו בזמנו, קרוב לארוע, קריאות "אנס" מהקהל. הדרך לכיבוס האלימות והרשע עוברת בדרך כלל ברטוריקה קורבנית של המקרבן. זו שיטה, זה לא מקרי - וכל העיתונאים/יות, היחצנים/יות והעורכים/ות מכירים אותה היטב.
טרחתי ועיינתי בעשרה עמודי חיפוש ראשונים בגוגל, תחת שמו של מסנר. הצדיק היחידי בסדום, שאיזכר את הרשעתו של מסנר בעבירת מין חמורה, היה יואב קוטנר באתר מומה, שכתב:
"בסוף שנות ה-80' מסנר הואשם בעבירת מין וישב בכלא. מאז שריצה את עונשו הוא ממשיך להיות פעיל מאוד במוסיקה הישראלית, אך במין קריירה של רוח רפאים: הוא כל הזמן שם, אבל כמעט לא רואים אותו".
ואני מוסיפה - זה מקומו. בקריירת רפאים שמאפשרת לו את פרנסתו ואת שמו המקצועי הטוב בתוך הבראנז'ה המקצועית, ולא כ"סלבריטי". מסנר מוזיקאי מוכשר ובמסגרת אותה הוגנות אנושית בסיסית שמתקוממת נגד הפיכתו של האנס למודל לחיקוי, חשוב שתתאפשר לו פרנסתו בכבוד עד סוף ימיו.
מסנר עצמו, השמיט בביוגרפיה האישית שלו את נושא האונס, ההרשעה והכלא. הוא מתאר בהרחבה (כאן:
www.eranzur.com/mesnerbio.html ) את הקריירה המוזיקלית שלו ואת מצבו המשפחתי, ומתעלם לחלוטין ממה שאולי יפריע לו להפוך לאייקון לבני נוער וצעירים.
אז אני רוצה לומר לו פה, שזה לא ישכח. לעולם.
________________________
הכותבת היא עורכת משנה של
www.haderech.co.il