נחל את הדיון בכך שעל-פי חוק התכנון והבנייה, סעיף 208, מבין האחראים לעבודה ולשימוש הטעונים היתר, ואשר אותם אפשר לתבוע לדין פלילי בגין אחריותם זו, כלול גם -
"האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע, הקבלן בראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם".
לא למותר לציין, כי זהו ניסוח רשלני של המחוקק, שאינו מדוייק כלל. הרי לא רק אדריכל ומהנדס עוסקים בתכנון ואחראים על-כך, אלא גם ההנדסאים, ואלה כביכול לא רשומים כאחראים לגבי התכנון אלא רק לגבי הביצוע. אין להיתפש בהגדרה זו, כי כוונת המחוקק ברורה, אף שאינה מצדיקה ניסוח לא מדוייק. ייאמר, כי על-פי אינספור תקדימים, כל מי שמוסמך להגיש תוכניות להיתר בנייה כעורך הבקשה, כמו גם כמתכנן השלד וכל העוסקים בביקורת הבנייה בהתאם לחוק ולתקנות, בין אם אלה אדריכלים, מהנדסים אזרחיים, הנדסאי אדריכלות, הנדסאי בניין, הנדסאי עיצוב ואחרים, הם בבחינת אחראים בהתאם לחוק זה ועלולים למצוא עצמם נאשמים בגין בנייה ללא היתר או בניגוד להיתר.
באותו סעיף בחוק כלולה הסתייגות, לפיה מי מהנאשמים שיוכיח כי העבירה בוצעה שלא בידיעתו, או שהוא נקט בכל האמצעים כדי שהעבירה לא תתבצע, הרי תהיה לו בכך הגנה טובה והוא עשוי לצאת זכאי מאשמה.
המשמעות של חוק זה היא, כי המתכנן חייב להודיע ולהתריע לוועדה המקומית על כל חריגת בנייה, כי אם לא יעשה כן, הוא עלול למצוא את עצמו נאשם בהליך פלילי. החוק כופה על ציבור המתכננים להיות מלשינים וחורשי רעתם של הלקוחות שלהם. יובהר ויודגש, כי מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מוסמך לוותר על בנייה שאינה ממש לפי ההיתר, ולהורות לפקחי הבנייה לנקוט בגמישות מסויימת, או לפחות לתת אורכה לבעל ההיתר להגיש בסוף הבנייה תוכנית "as made" כאשר אי ההתאמות זניחות, אך המתכנן אינו יכול לסמוך על-כך והוא חייב להיות "האיש הרע" ולהודיע בכתב לוועדה על כל אי-התאמה. זאת, גם מהטעם שהמתכנן מטבע הדברים חולש על עשרות ומאות תוכניות בפרקי זמן שונים ואינו יכול לאפשר צבירת עבירות פליליות לרוב, בה בעת שלקוחו בונה בית אחד ואם הוא ייאשם, הרי מדובר לגביו בכתב אישום אחד בלבד.
משהבחין עורך הבקשה ו/או מתכנן שלד המבנה ו/או עורך הביקורת בתחום כלשהו בביצוע בנייה שלא בהתאם להיתר, חייב הוא להודיע על-כך לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הודעה ברורה, הכוללת את מהות העבירה. לא ברור אם מספיקה הודעה אחת, כי הרי מדובר בעבירה מתמשכת. לא ברור מתי בדיוק יצא אותו מתכנן/מפקח אחראי ידי חובתו, ומה עליו לעשות כאשר הבנייה ממשיכה להתנהל בניגוד לתוכניות, לעיתים באישור בעל-פה של המפקח או מהנדס העיר, למרות הודעתו.
במקרים של ביצוע העבודה בניגוד להנחיות המתכנן/המפקח ואי ציות להוראותיו - הדרך היא להסיר אחריותו מהמבנה, וזאת צריך לעשות באמצעות הודעה בכתב אל הוועדה ואל מבקש ההיתר [המזמין], בה ייכללו אי ההתאמות והנימוקים להסרת האחריות. הסרת אחריות יכולה להינקט לא רק בגלל בנייה בניגוד להוראות, אלא גם מטעמים אחרים שאותם יהא דרוש לנמק בהודעה על הסרת האחריות. הסרת האחריות אינה פוטרת את המסיר מאחריות לגבי כל מה שהוא ביצע בטרם ההסרה.
אין כל ספק בכך שהסרת האחריות מטעמי אי התאמה להיתר בשלבי הבנייה עצמה עלולה להסב נזק בלתי הפיך למזמין, שיטיל את האשם בכך על האדריכל/המהנדס, אף-על-פי שאותו אדריכל/מהנדס נאלץ לעשות זאת נוכח החוק ותקנותיו וכדי להישרד כמתכנן.
על-פי תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, התוספת השנייה, חלק ט"ז: ביקורת במקום הבנייה, על מבקש ההיתר למנות אחראים לביקורת הבנייה, והוא יכול למנות לשם כך את עורך הבקשה, אך אפשר למנות אחרים למטרה זו, ובלבד שיהיו כשירים מהבחינה המקצועית לבצע את עבודתם בהתאם לחוק ולתקנות [תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות) תשכ"ז-1967].
תפקידו של האחראי לביקורת הוא בעיקר לבדוק האם הבנייה מבוצעת בהתאמה "לתנאי ההיתר, לחוק, ולתקנות שהותקנו על-פי החוק", ואין זו משימה פשוטה כלל ועיקר, במיוחד לאור המציאות, בה מבין אלפי מבנים גמורים ומאושרים "כחוק" שכותב שורות אלו בדק בכל רחבי הארץ, לא נמצא אפילו מבנה אחד לרפואה שאין בו אי התאמות לחוקי התכנון והבנייה.
אלה השלבים בהם יש חובה לבצע ביקורות ולדווח עליהן על-גבי טפסים מתאימים לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה:
א. בגמר סימון קווי הבניין.
ב. בגמר ביצוע יסודות הבניין.
ג. בגמר ביצוע שלד המבנה.
ד. בגמר ביצוע מקלט/מרחב מוגן או שינויים בו.
ה. בגמר הבנייה.
בסמכות מהנדס הוועדה לדרוש ביקורות נוספות לפי העניין.
כמובן שככל שהמבנה מורכב כן ייתכנו אחראים רבים במקצועות שונים וייחודיים לביקורות הבניין. הדו"ח יימסר לא יאוחר מ-6 ימים ממועד הביקורת. זמן קצר זה מעיד על כוונת המחוקק למנוע עבירות בנייה, ומדגיש ביתר שאת את האמור לעיל בעניין התפקיד של עורכי הביקורת כמודיעים לוועדה על עבירות בנייה של לקוחותיהם.
האחריות יכולה להיות במקביל ואין אחריותו של המתכנן פוטרת ומשחררת את הקבלן הראשי מאחריות, כמו גם שאין אחריות עורך הביקורת משחררת את עורך הבקשה מאחריות. בנסיבות כל מקרה ועניין, יוכרע מי אחראי על מה ובאיזה שיעור.
ברור כי תפקידי הביקורת המוטלים בדרך כלל על המתכנן [במיוחד במבנים קטנים ובינוניים] הם כרוכים באילוצו להסגיר את לקוחו בידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בכל מקרה של חריגה מהתוכניות, לרבות חריגות קלות ובלתי משמעותיות, לרבות חריגות שמהנדס העיר/המועצה/הוועדה היו מתעלמים מהן במתכוון. ועוד, יש כאן משום הישענות על המתכנן והטלת מטלות פיקוח על שכמו - מטלות שהן מטבען צריכות להתבצע על-ידי הממסד.
על-פי חוק התכנון והבנייה ותקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה) תשנ"ב-1992, חלה חובת קיום פיקוח עליון על כל אחד מהמתכננים והמפקחים, לרבות עורך הבקשה להיתר, מתכנן שלד הבניין, האחראי לביקורת - כל אחד לפי מינויו ותחום אחריותו. מכיוון שהפיקוח העליון הוא כוללני, יש מקרים רבים בהם האחריות חופפת וכמה גורמים אחראים לכך, ויש וגבול האחריות אינו ברור דיו. מכל מקום, אין במינוי מפקח באתר (אחראי לביקורת) משום פטור ושחרור המתכנן הראשי מאחריותו ברמת הפיקוח העליון.
ואלה הפעולות הכלולות בפיקוח עליון:
א. בדיקת התאמת הביצוע לכל סוגי התוכניות המאושרות.
ב. הדרכה ומתן הוראות לשם מימוש ההתאמה הנדרשת לעיל - לקבלן, לאחראים על הביקורת, למפקחים האחרים, למנהלי העבודה באתר.
ג. מעקב אחר בדיקות מעבדה כגון בדיקות בטון, בדיקות ציוד וכלים סניטריים, וכל בדיקה אחרת הנדרשת על-פי חוק, ומתן הנחיות בהתאם לתוצאות הבדיקות.
ד. אישורי ביניים בשלבי ביצוע שונים ואישורי גמר הבנייה.
כדי לבצע את הפעולות הללו, מי שמופקד ואחראי על הפיקוח העליון יבקר בבניין ויבדוק כל קומה וכל שלב מהותי קונסטרוקטיבי בטרם יציקה ועליו גם החובה לעדכן את תוכניות הקונסטרוקציה והחישובים הסטטיים ככל שהדבר נדרש. על המפקח פיקוח עליון חלה חובת דיווח לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה על פעולותיו אלו. ברור שגם כאן כובלים את המתכנן ורותמים אותו לשירות חובה למען הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ונגד לקוחו.
על מידת האחריות של עורך הבקשה אפשר ללמוד מפסק דין גבירצמן [ע"פ 4603/90 אלי גבירצמן ואחרים נגד מדינת ישראל, בית המשפט העליון, שופטים: ש' נתניהו, א' מצא, מ' חשין, פסק דין מיום כ"א אייר תשנ"ג - 12 מאי 1993].
מדובר בביצוע בניה שלא בהתאם להיתר, בבניין רב קומות מרכזי בהרצליה המכיל עסקים ודירות מגורים, בתכנונו של האדריכל גבירצמן. להלן דברי בית המשפט בנוגע לאדריכל, למעמדו ולפתקידו [דברי השופטת שושנה נתניהו שהתקבלו על ידי חבריה לכס השיפוט פה אחד]:
"(ב) גבירצמן
בתפקידו כאדריכל היה לגבירצמן חלק מרכזי, יותר מכל בעלי המקצוע האחרים, בהקמת המבנה. בידו היו השליטה והיכולת להבטיח את קיום הצו. אך הוא נמנע מלעשות בם שימוש, ובכך איפשר את הפרת הצו. יתרה מכך, במקביל הוא יזם ופעל להכנת התכניות להכשרת הבנייה שנבנתה בעבירה. הוא העמיד את שירותיו המקצועיים לחברה, על-מנת לאפשר לה לגרוף רווחים נכבדים בעבירה על החוק. אלמלא שירותים אלה לא הייתה החברה יכולה לעשות זאת. הוא מעל בתפקידו האחראי כאדריכל.
בשל כך יהיה עליו כנראה לעמוד גם בהליכים משמעתיים. אך בכך אין להקל עמו מעבר לקולא שבה כבר התייחס אליו בית המשפט המחוזי בהטילו עליו רק מחצית העונש שהטיל על אפל. גם בעונשו לא הייתי מתערבת" [ההדגשה אינה במקור].
עינינו הרואות כיצד מגדיר בית המשפט העליון את תפקיד האדריכל, שמכין תוכניות במטרה לקבל היתר בנייה ואחר כך גם מפקח לפחות פיקוח עליון. מבלי להידרש למקרה הספציפי הנ"ל, האדריכל לא בונה דבר, ובדרך כלל גם לא נהנה מהתפוקות שמתקבלות מתוכניותיו. תפקידו מתמקד בתכנון הכפוף לבדיקה ולתהליך הרישוי, ובידי הוועדה לאשר כל תוכנית שהיא או לדחותה.
מן הראוי להטיל את כל תפקיד הפיקוח על רשויות התכנון, ולשחרר את ציבור המתכננים מתפקידי ההלשנה ומילוי תפקידי הפיקוח של הרשויות.
_________________
ד"ר אינג' אברהם בן-עזרא הוא מהנדס בניין, בעל תואר שלישי בהנדסה אזרחית, חבר באגודת המהנדסים האזרחיים ASCE (ארה"ב) בדרגת Fellow, ומחברם של עשרות ספרים בתחום התכנון והבנייה - ספרי הדרכה וספרות מקצועית.