מכבי תל אביב ניצחה בפיינל פור האירופאי בכדורסל וגם את הפועל ירושלים, שזכתה בגביע יולב. הניצחון המושלם ("רק חסרה צלחת") הותיר מעט טעם רע, כשעלתה השאלה, האם קיבל רב-ניצב שלמה אהרונישקי, המפקח הכללי של משטרת ישראל, כרטיסי כניסה לשני משחקי מכבי תל אביב בפיינל פור בכדורסל ביד-אליהו, עבורו ועבור בנו? האם שילם עליהם? ומתי?
אין מתפקידי לחקור במופלא, אך יש למשטרת ישראל בעיה רצינית - גם אם נוסחו כללי אתיקה להתנהגות השוטרים. לא הייתי שייך מעולם לכוח של משטרת ישראל, ולכן, אבחן את הבעיה כאזרח חושש.
למשטרת ישראל יש צורך לשכנע את הציבור הישראלי - כל רגע ורגע - כי הנה כוח מקצועי, המנהל את אכיפת החוק ביושר. וכפי שאומרת האמרה השחוקה: "צדק צריך להיעשות וצריך להיראות".
משום שעשיית הצדק חשובה, אך גם למראית העין של עשייתו יש חשיבות עליונה. לכן, עובדי ציבור צריכים לאמץ תקנון לאתיקה, שיהיה ברור לכל. גם אם הנוכחות של אח"ם בפיינל פור יכולה להיחשב כהוקרה למארחת, מכבי תל אביב - עובד ציבור צריך להרהר כמה פעמים האם לקבל את המתנה. איני תמים, ואני מכיר את שורות האח"מים, המציפים אירועים יוקרתיים; ואין ברור, מי הנותן ומי הדורש.
המורשת של משטרת ישראל אינה מאוששת תדמית נקייה. לפחות - ראש הדג מריח רע. כך:
- המפכ"ל אהרן סהר הורשע בבית-משפט במתן עדות שקר לטובת אחד מניצבי המשטרה (שהיה, במקרה, בנו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון) כבר בשנות החמישים (פרשת "שורת המתנדבים").
- המפכ"ל רפי פלד הורחק מתפקידו בשל קבלת טובות הנאה בשנות התשעים ("פרשת הג'קוזי").
- המפכ"ל יעקב טרנר הורחק מתפקידו על-ידי שר המשטרה משה שחל בשל מעורבותו הפוליטית.
- סגן המפכ"ל (מיל.) סנדו מזור הורה - כאשר היה סגן-ניצב באגף החקירות - לאנשיו לחקור באלימות עבריינים, וסחט מהם בעינויים הודאה שקרית בפשע (פרשת "כנופיית מע"ץ"). תיק החקירה נעלם בדרך פלא מארכיון המטה הארצי, והמדינה שילמה מיליוני ש"ח כפיצויים למורשעים, שישבו שנים במאסר על לא עוול בכפם. למרבה הפליאה, מזור ואנשיו לא הועמדו לדין - גם לא לדין משמעתי - לכאורה, בשל התיישנות עבירתם.
- ניצב יעקב רז ענד על מדיו כנפי צניחה מבלי לעבור קורס צניחה, וגם היה ממפקדי כנופיית השוטרים, שהתעללה ב"כנופיית מע"צ".
- ניצב משה מזרחי - לפי היועץ המשפטי הקודם - הפעיל את סמכותו שלא כדין, והאזין ותמלל האזנות בלתי-חוקיות לאישים פוליטיים. כזכור, מבקר המדינה לא הותיר את מעשיו בלא הערה בדוח האחרון שהגיש (כמובן, לא שכחתי, כי למרבית הבושה, כי הרעה הגיעה גם לצה"ל, ובשנות ה-80' הודח קצין משטרה צבאית ראשי, והורשע בבית-משפט על עבירות פליליות, שיש בהן קלון.)
אני יודע, כי מדובר רק במתי-מעט מרבבות הקצינים והשוטרים במשטרת ישראל לדורותיה, אך כידוע, קו דק על גיליון נייר נראה היטב, ובולט הרבה יותר מלובן הגיליון.
לגבי קבלת הטבות, או מה שנראה כטובות הנאה, יש למשטרת ישראל בעיה רצינית. כל מי שמסתובב ברחובות השווקים ובמרכולים יכול לראות שוטרים וקצינים (וגם אנשי צבא - אך זו פרשה נפרדת), היורדים מרכב משטרתי, וקונים מכל טוב, או סועדים, וחוזרים אליו. פעם אמר לי ידידי, כי אוכל לחנות חופשית מול מסעדתו בתל-אביב, למרות שאדן המדרכה צבוע בלבן-אדום. כשתמהתי, השיב לי, "חכה רגע". ואכן, כמה דקות חלפו, והגיעה ניידת. השוטרים, שחנו כמוני באדום-לבן, נכנסו, וסעדו במסעדתו. הם קמו, בירכוהו לשלום, ונסעו לדרכם. בעיניי הטרוטות לא ראיתי, ששילמו דבר על סעודתם. חברי המסעדן קרץ אליי... וכמובן, לא הודבק דוח למכוניתי.
הבנתי את זה, ברוך.
אחר כך ביררתי: הדבר מנוגד בתכלית לפקודות המשטרה.
בצבאות רבים אסור לחיילים ולקצינים לשאת יותר מתיק - וגם זאת רק בידם השמאלית (כדי שידם הימנית תהיה חופשית להצדיע). זאת כיוון שמראה של חייל/שוטר, השב מקניות עמוס לעייפה בסלים ובשקיות, מעורר חמלה, ואינו מוסיף כבוד למדים. באותה מחשבה, בצבא הבריטי ובצבא האמריקני נאסר, עד לאחרונה, על חיילים ועל קצינים לשאת מטרייה כיוון שלדעת השלטונות היא הולמת הופעה צבאית מכובדת.
התופעה של שוטרים במדים, הקונים בשוק, או בחנויות, יכולה ליצור לזות שפתיים, כאילו המדובר בקבלת טובות הנאה. ולו רק משום כך - צריכה משטרת ישראל להפסיק זאת מיד. האם אותו דבר לא יכול לקרות כאשר שוטרים באים למופעים ולמגרשי ספורט - חלקם כדי לשמור על הסדר וחלקם כדי להשביע את רצונם לראות משחקים ומופעים?
פרשת אהרונישקי הוכיחה, כי יש מקום לחשיבה מחודשת בנושא. עיני אינה צרה בכרטיסים, שקיבל המפכ"ל - ובמיוחד כאשר דווח, כי שילם את תמורתם. ייתכן, כי אין עשן ואין אש, אך מראית-עין של התנהגות שוטרים - חשובה במיוחד לתדמית המשטרה בציבור, והמטה הארצי צריך לחשוב על כך.