קצת לא נעים לכתוב עוד פעם, ושוב, על מה שכבר כתבנו רק לפני זמן קצר; אבל מה לעשות - הנושא נשאר בחדשות והוא אף מתלהט מיום ליום. והנושא הוא סיכויו של ראש הממשלה לגבש רוב בממשלה ובכנסת לתוכנית ההינתקות.
תוכנית זו יסודה בתחושה נפשית שחייבים לנוע. חייבים להתקדם. לא חשוב לאן, העיקר להתקדם. אפשר בהחלט להבין תחושה זו המניעה את ראש הממשלה, השאלה היא רק כיצד יש להתייחס אליה בממד העקרוני. כי בממד המעשי - רבות נכתב ונאמר, גם ע"י הח"מ, על מוזרותה של תוכנית זו ועל סכנותיה המרובות לחיי יהודים בארץ ישראל. נאמרו כמובן גם דברים הפוכים ע"י אנשים שהנעתם הנפשית דומה לזו של ראש הממשלה ואין בדעתנו לשעמם במיחזור הדברים. כאמור, אנו מבקשים לדון בממד העקרוני/רעיוני של תוכנית זו ועל יסוד זה לנסות לצפות את תוצאותיה, ונתחיל בפרשת השבוע:
(במדבר ח) [א] וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: [ב] דַּבֵּר אֶל-אַהֲרן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרת אֶל- מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
אשתקד עמדנו על כך שהנרות רומזים לנשמות ישראל והארתן משקפת את גילוי אור ה' בעולם. כעת ננסה להבין כיצד זוכה יהודי לכך שנשמתו תאיר ותשקף את גילוי אור ה' בעולם.
(במדבר ט) [טו] וּבְיוֹם הָקִים אֶת- הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת-הַמִּשְׁכָּן לְאהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל-הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה-אֵשׁ עַד- בּקֶר: [טז] כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה-אֵשׁ לָיְלָה:
תכלית קיום המשכן היא שתהיה אפשרות של (שמות כה, ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: שהשכינה תתגלה בתוך כל יהודי כפרט ולא רק במקום וזמן מוגדרים. גילוי השכינה על המשכן במציאות הענן ביום ועמוד האש בלילה, השרתה על כל יהודי את אור השכינה. עמוד הענן ועמוד האש סימנו לכל יהודי את מיקומו המדויק של מרכז גילוי הקדושה והשראת מוקד זה השתקפה והאירה בנשמתו של כל יהודי.
וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת- מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ:
אבל הרי לא מתכוונים להישאר במדבר, הכיוון הוא ארץ ישראל, אז איך יודעים מתי לנוע ומתי לחנות?
[יז] וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן - שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [יח] עַל-פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל-פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכּן הֶעָנָן עַל- הַמִּשְׁכָּן - יַחֲנוּ: [יט] וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת- מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ:
שהות במדבר אינה דבר נעים כל כך; סביר להניח, ואף נכתב בפירוש, כי מדי פעם איבדו את הסבלנות וביקשו לנוע כבר; נמאס להישאר במקום אחד. אבל הוראת ה' מחייבת ואין לסטות ממנה. גם לא קיבלו הודעה מראש על המועד הקרוב של התנועה או החניה; היו צריכים להיות מוכנים לתזוזה בכל עת. ובעת התנועה - בכל רגע יכלה להתקבל הודעת החניה.
[כ] וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל-הַמִּשְׁכָּן עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ: [כא] וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד-בּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה - וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: [כב] אוֹ-ימַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ - יִסָּעוּ:
צריכים להודות שזה לא עניין נעים כל כך; בכל מסע מפרקים את המשכן ובכל חניה מקימים אותו, וזה מלבד האוהלים והציוד האישי שגם בהם יש לטפל. התורה מספרת לנו שהיו חניות ארוכות וחניות קצרות, אפילו של יום אחד. וכנ"ל, בכל חניה מקימים את המשכן שהרי לא יתכן לחנות בלא להקריב במשכן את קרבנות הציבור כסדרם.
[כג] עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל-פִּי יְהוָֹה יִסָּעוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל-פִּי ה' בְּיַד-משֶׁה:
זה כל הענין; טבעי שמבקשים לנוע, להגיע כבר אל היעד הנכסף; אבל היעד נקבע ע"י ה' יתברך וגם את הדרך אליו הוא קובע. תנועה שלא עַל-פִּי ה' בְּיַד-משֶׁה, עלולה להסתיים לא טוב, כפי שנראה להלן.
בִּקֵּשׁ- ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ
נדלג קלות אל ספר שמואל א; לא מזמן נמשח שאול למלך וכבר הוא מסובך במלחמה קשה עם הפלשתי(ני)ם.
(שמואל א, יג) [ה] וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ קִדְמַת בֵּית-אָוֶן: [ו] וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר-לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבּרוֹת: [ז] וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד וְשָׁאוּל עוֹדֶנּוּ בַגִּלְגָּל וְכָל-הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו:
כולם בורחים מפני פלשתים ושאול במצוקה נוראה; כל המהלך הזה התחיל ביוזמה פרטית של יונתן בנו אשר הכה את נציב פלשתים אשר בגבע. הפלשתים הגיבו מיד בעוד הצבא של שאול לא היה מגויס מלבד משמר בן שלושת אלפים איש. על פי טבע - זה בהחלט לא מספיק, אבל נקבעה פגישה עם שמואל וממתינים לו בקוצר רוח שיעשה נס.
[ח] וַיּוֹחֶל שִׁבְעַת יָמִים לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר שְׁמוּאֵל וְלֹא-בָא שְׁמוּאֵל הַגִּלְגָּל וַיָּפֶץ הָעָם מֵעָלָיו:
האיחור של שמואל הנו קריטי בעיני שאול והמעטים שנותרו עמו, והם מתחמקים והולכים. חייבים לעשות משהו.
[ט] וַיּאמֶר שָׁאוּל הַגִּשׁוּ אֵלַי הָעלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיַּעַל הָעלָה:
את זה היה אמור לעשות במעמד שמואל הנביא או אולי שמואל עצמו היה אמור להעלות העולה.
[י] וַיְהִי כְּכַלּתוֹ לְהַעֲלוֹת הָעלָה וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל בָּא וַיֵּצֵא שָׁאוּל לִקְרָאתוֹ לְבָרְכוֹ: [יא] וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל מֶה עָשִׂיתָ וַיּאמֶר שָׁאוּל כִּי-רָאִיתִי- כִּי-נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא-בָאתָ לְמוֹעֵד הַיָּמִים וּפְלִשְׁתִּים נֶאֱסָפִים מִכְמָשׂ: [יב] וָאמַר עַתָּה יֵרְדוּ פְלִשְׁתִּים אֵלַי הַגִּלְגָּל וּפְנֵי ה' לֹא חִלִּיתִי וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעלָה:
שאול לא רואה שום פסול במעשהו, אבל לא כן שמואל:
יג וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל נִסְכָּלְתָּ לֹא שָׁמַרְתָּ אֶת-מִצְוַת ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר צִוָּךְ כִּי עַתָּה הֵכִין ה' אֶת-מַמְלַכְתְּךָ אֶל-יִשְׂרָאֵל עַד-עוֹלָם: יד וְעַתָּה מַמְלַכְתְּךָ לֹא- תָקוּם בִּקֵּשׁ- ה' לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל-עַמּוֹ כִּי לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר- צִוְּךָ ה':
שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל
לא מיד שאול איבד את המלוכה; ניתנה לו הזדמנות נוספת כאשר נשלח להשמיד את עמלק, וגם אותה הוא החמיץ. היתה לו נטיה להכנע ללחצים ואז להסביר עצמו כי בכך הוא מקיים את רצון ה'. אבל זה לא עובד כך; את רצון ה' יש למלא בשלמות וזה לא יכול לקרות אם נכנעים לנטיות אישיות, כולל בניסיון למצוא חן בעיני מישהו.
עולה מכאן כי הממשלה הנוכחית סיימה את תפקידה וזה רק עניין של זמן עד שתוחלף באחרת. האם האחרת תהיה טובה יותר? הלוואי. כדי שזה יקרה - כדי שממשלה תהיה טובה יותר, עליה לנהוג על פי כללי התנועה שנקבעו בפרשת השבוע שלנו:
(במדבר י) [לה] וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרן וַיּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: [לו] וּבְנֻחֹה יאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
בכל מסע וגם בכל חניה של יהודים, המבט ממוקד בארון, אותו ארון בו מצויות לוחות הברית הכוללות את התורה כולה. משם יוצאות הוראות לתנועה וגם, או בעיקר לחניה. הליכה שלא בעקבות הארון חלילה, מרחיקה את ההולך ממוקד הקדושה של עם ישראל וממילא גורמת פירוד בעם באשר לא מתקיים סָבִיב לְאהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ.
כאשר הולכים בעקבות הארון - אז מתקיים וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.
(רש"י) משנאיך. אלו שונאי ישראל שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם שנאמר (תהלים פג) וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ ראשׁ, ומי הם - עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד:
ואם כבר הזכרנו את ארון הברית ומיקוד המבט בו, אולי נכון יהיה להציע כי יוחל מיד בכתיבת ספר תורה כללי בו יהיו שותפים רבים מעם ישראל כל אחד בתרומה קטנה, ובעיקר תושבי גוש קטיף ויתר הישובים ביהודה, שומרון והגולן. הספר יוקדש מראש לזכותם ופעולה זו של אחדות סביב ספר התורה, תבטל בע"ה את כל הגזרות הרעות; מעליהם בפרט, ומעל עם ישראל בכלל.
ובכך נזכה מיד לקיום היעוד שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:
וכאשר התורה תוביל אותנו, אז יהיה רק טוב ליהודים.
______________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'