בית משפט לערעורים בוושינגטון דחה ב-3 בפברואר השנה תביעה של המו"ל לארי פלינט, כי מניעת אנשיו מלסקר חופשית את זירת המלחמה באפגניסטן, סותרת את זכויותיו לפי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, המגן, בין השאר, על חופש הביטוי ועל חופש העיתונות.
בית המשפט אישר פסיקה של השופט הפדרלי פול פרידמן, שקבע לפני כשנה, כי הזכויות החוקתיות של פלינט ושל עיתונו לא נפגעו כלל. יתר-על-כן, הוסיף השופט, אין לעיתונאים זכות חוקתית לסקר מלחמות. כלומר, אין חובה על משרד ההגנה לצרף עיתונאים למבצעים צבאיים בכלל ולמבצעים מיוחדים בפרט.
פלינט, המו"ל של הירחון הפורנוגרפי "האסלר", עוסק יותר מעשרים שנים בתביעות, שמטרתן להרחיב את מעטפת ההגנה, שנותן התיקון הראשון לחוקה. בשנת 1983 תבע פלינט את משרד ההגנה האמריקני, בשל הגבלות שהטיל על סיקור הפלישה לאי גרנדה בים הקריבי. בשנת 1991 הוא תבע את הפנטגון בשל הגבלות על סיקור המלחמה בעירק. תביעותיו נדחו בשל שיהוי.
בסוף שנת 2001, ביקש פלינט שאחד מכתביו יצורף לכוחות המיוחדים האמריקניים באפגניסטן, אך נדחה. פלינט ערער על הדחייה לבית משפט פדרלי, שפסק, לפני כשנה, כי אין לו סמכות לדון בחוקתיות של מניעת הסיקור, כיוון שמשרד ההגנה לא סירב רשמית לאפשר לכתבי "האסלר" לסקר את המלחמה.
על קביעה זו ערער פלינט. הוא ביקש מבית המשפט לערעורים לקבוע, כי הנחיות משרד ההגנה לסיקור המלחמה סותרות את התיקון הראשון לחוקה. הוא טען, כי לאור תקדים משנת 1980, הממשל חייב לצרף ללא כל תנאי כתבים למבצעים צבאיים. בשנת 1980 קבע בית המשפט העליון, כי הממשל האמריקני חייב לתת לעיתונאים לראיין אסירים בבתי כלא. בית המשפט לערעורים דחה עכשיו את טענת פלינט, ואמר, כי סיקור מלחמות מעבר לים אינו דומה לסיקור בתי כלא בתוך ארה"ב גופא.
בית המשפט לערעורים אישר את קביעת השופט פרידמן, לפיה פלינט לא הוכיח כי תביעתו בשלה וכי הוא בעל זכות עמידה. לדעת השופטים אדוארדס, סנטל והנדרסן מבית המשפט לערעורים בוושינגטון, נקט משרד ההגנה באמצעים ראויים, ולא חרג ביחסו מהנדרש. הם ציינו, כי כתב "האסלר" סיקר ממאי 2002 את המלחמה באפגניסטן.
השופטים הרחיבו, כי אין הוכחה היסטורית שלעיתונאים ניתנה גישה חופשית ליחידות צבא במלחמות, שניהלה ארה"ב, וכלל לא ברור שכתבים לענייני צבא הצטרפו ליחידות צבא - כדרישת פלינט.
השופטים גם ניתחו את הוראות הפנטגון לגבי הצטרפות עיתונאים ליחידות צבא, ולא מצאו בהן שום דופי חוקתי. לטענתם, הוראות הפנטגון סבירות לחלוטין.
לעיתים חקיקת משנה, באמצעות פסיקה של בתי משפט, אינה רצויה בדמוקרטיה. זאת, כיוון שמעשה החקיקה אינו נעשה בידי נבחרי הציבור. ואכן, רשויות וגם גופים רבים נמנעים מלעמוד על מלוא זכויותיהם כדי לא ליצור תקדים משפטי, שיחייב לדורות.
פלינט הצליח בתביעתו נגד הכומר ג'רי פאלוול לפני כעשרים שנה, אך נכשל בהתמדה במאבקיו נגד מדיניות יחסי הציבור של משרד ההגנה האמריקני. הפעם חל עליו פתגם יהודי עתיק, "טיפש זרק אבן לנהר, וארבעים חכמים לא ימשוה". כלומר, הפסיקה העקרונית של בית המשפט לערעורים בוושינגטון הינה נסיגה רבתי בדרך לחופש בסיקור ביטחוני - ובעיקר, בסיקור מלחמות בארה"ב. רק החלטה של בית המשפט העליון תוכל לבטלה; וזה, כנראה, לא יקרה כלל.
באשרו את פסק הדין של השופט פרידמן, דחה בית המשפט לערעורים את יומרת פלינט, שיש לאפשר לו לסקר מבצעים של הכוחות המיוחדים. כן נדחתה טענתו, כי הוא ועיתונו הופלו לרעה לעומת עיתונאים ועיתונים אחרים.
לפסיקת בית המשפט לערעורים יש משמעות רבה ביותר לגבי סיקור לוחמה בטרור, שבה לחשאיות ולפעולה בצוותים קטנים יש חשיבות גבוהה ביותר.
גם מי ששמחו על מפלתו של פלינט, לא יוכלו להתעלם מהעובדה המטרידה, שבית משפט אמריקני צמצם במיוחד את זכויות העיתונאים, לפי התיקון הראשון. אפשר לחשוש, כי בעתיד ינצל הפנטגון את התקדים כדי להרחיק את העיתונות משדות הקרב.
בית המשפט האמריקני אישרר את סמכות הפנטגון לקבוע מתי ואיך יסוקרו מלחמות אמריקניות. בעיקר, כיוון שהשופטים הגדירו את מדיניות יחסי הציבור של הפנטגון כשקולה וכמתחשבת בצרכי העיתונאים מחד גיסא, ובצרכי הצבא מאידך גיסא. לפסיקה זו חשיבות לגבי "מלחמות סגורות", שבהן שולט הצבא באמצעי התובלה לזירת הלחימה, ובאמצעות שליטתו בתובלה הוא מכתיב את מדיניות הסיקור. כך היה בפלישה לגרנדה, ב"סופת מדבר" ובמלחמות הנוכחיות באפגניסטן ובעירק.
______________________
אביתר בן-צדף הוא עמית-מחקר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור (ICT) במרכז הבינתחומי בהרצליה.