היום יציינו כל קהילות ישראל את צום תשעה באב זכר לחורבן בית המקדש. אלפיים שנה עברו מאז נחרב הבית, ועדיין פצע החורבן טרם הגליד. הביטוי המוחשי ביותר לקיומו והשתרשותו של פצע החורבן מודגש במיוחד במצבה הנוכחי של ירושלים וביתר שאת בהפקרתו - דה פקטו - של הר הבית בידי הפלשתינים העושים במקום המקודש ביותר ביהדות כבתוך שלהם.
הריסה שיטתית של העתיקות הקבורות בהר, המוכיחות את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי ובין ההר, איסור קיום תפילה על ההר ודחיקת מעמדה של מדינת ישראל כיישות הריבונית היחידה על ההר הם רק סימפטומים לחורבן המתמשך בהוויה הישראלית המתחדשת.
לדעתי קיים חוט שני בלתי נראה בין האפליה הקשה ממנה סובלים היהודים בכל הקשור למעמדם על הר הבית ובין האפליה הקשה, שבתוכנית ההינתקות של ראש הממשלה. בדיוק כפי שמקומם של היהודים נפקד, הלכה למעשה מההר, כך עתיד לקרות גם בשני חבלי ארץ (גוש קטיף וצפון השומרון) של ארץ ישראל עם יישום תוכנית ההינתקות. בדיוק כפי שמדינת ישראל ויתרה ללא כל תמורה על הר הבית כך עתיד אריאל שרון לוותר על עשרות יישובים יהודים ללא כל תמורה. ובדיוק כפי שהר הבית מהווה רק חולייה ראשונה בחלוקת ירושלים, כך תוכנית ההינתקות מהווה חולייה ראשונה בחלוקת ארץ ישראל לשתיים, ישראלית ופלשתינית.
הגיעה העת לשבור את קשר השתיקה ובאותה הזדמנות אף לנתץ את הדמגוגיה המושמעת השכם והערב כאילו ערביי ירושלים נחשבים אזרחים מסוג ב' לעומת תושבי ירושלים היהודיים. ראשית חשוב לזכור עובדה אחת קטנה המשנה את התמונה כולה.
רוב מוחלט של תושבי ירושלים הערביים החליטו על דעת עצמם ללא כפייה וללא מורא כי פרט להיותם תושבי ירושלים. הם לא רוצים ולא מוכנים להחזיק באזרחות ישראלית וזאת בגלל כל מיני סיבות פנים פלשתיניות, העיקרית שבהם היא החשש והפחד מה יעוללו פקידיו של ערפאת לאלה שכן מחזיקים באזרחות ישראלית (בדומה למצב של רבים מתושבי רמת הגולן הערביים שגם הם לא מכירים בישראל וזאת מפחד של פגיעה מצד השלטון הסורי ביום מן הימים). אך האפליה החמורה ביותר הקיימת בין יהודים לערבים מתבטאת בחוסר שוויון בפני החוק, ולהלן אמנה מספר דוגמאות לעניין זה.
בנייה בלתי חוקית. במזרח ירושלים מהווה הבנייה הבלתי חוקית מכת מדינה שכמעט ולא זוכה להתייחסות מצד גורמי אכיפת החוק הן בגלל הסכנה שבדבר והן בגלל חוסר מידע, לעומת זאת במערב העיר תופעת הבנייה הבלתי חוקית נתקלת באכיפה מוגברת במיוחד. שנית, תשלום מיסים. נתונים רשמיים של משרד האוצר ואגף מס הכנסה מראים כי אחוז המשתמטים מתשלום מס ו/או ארנונה במזרח העיר גדול בעשרות אחוזים מאלה החיים במערב העיר.
הנקודה האחרונה שארצה לדון בה היא הקשה והמסוכנת ביותר, ההפקרות והריבונות של ערביי מזרח ירושלים על הר הבית, ריבונות ההולכת ומתקבעת בתודעתם של הדרג המדיני, ואף גולשת לחלקים גדולים בתוך תחומי העיר העתיקה. כיצד זה שרגל יהודי לא יכולה להלך ברוב חלקי העיר העתיקה (אלא אם יש ליווי של כוחות הביטחון) בעוד תושבי ירושלים הערביים מהלכים בכל רחובות העיר ללא כל חשש או פחד. איפה עוד במדינת ישראל יש מצב שבו קיים הסדר כמעט רשמי בין רשויות אכיפת החוק, קרי המשטרה, ובין הווקף המוסלמי המונע תפילת יהודים על הר הבית ומטיל מגבלות גזעניות על ביקורי יהודים במיתחם. כך למשל אסור ליהודים לעלות בקבוצות של מעל לעשרה או לעמוד ולהניע את השפתים שמא "חלילה" יתפללו היהודים במקום הקדוש ביותר להם.
שלוש דוגמאות אלה, הם רק קצה הקרחון באפליה הפרו-ערבית הקיימת בירושלים. הגיע הזמן להוריד את מסכת הצביעות ולהודות באמת: יש צורך לשנות את המציאות בירושלים. לא עוד אפליה ערבית, לא עוד בכיינות ערבית ולא עוד פגיעה ביהודים. מעתה השוויון בפני החוק חייב להיות מוחלט.
חודש אב מהווה הזדמנות נאותה להתחיל ולחזיר את החוק והסדר גם למזרח העיר, גם לעיר העתיקה וגם להר הבית, כי באין חוק ואין סדר יש אנרכיה, שעלולה לשרוף את כולנו גם אלה המעוותים ומסלפים את המציאות ומתייפחים על מר גורלם של תושבי ירושלים הערבים. ולפיכך לפני כל הידברות עם הווקף יש לסגור את הר הבית לתפילת בני כל הדתות עד לקביעת הסדרי תפילה שוויוניים במקום הקדוש ביותר ליהדות.