נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך

נושא משמורת וחזקת הגיל הרך נוגע להרבה מאוד משפחות בישראל. חלקן עוסקות בנושא מכורך גירושין ופרידות בין זוגות הורים, אצל חלקן מהווה הנושא "איום סמוי" במסגרת "המלחמה הקרה" בין המינים וגורמת דווקא להימנעות מפרידה. מהי "המלחמה הקרה" הזו? נשים בישראל מרוויחות כ-30% פחות מגברים. הן מהוות רוב במקצועות השירותים, ורוב מכריע מבין מקבלי שכר המינימום ומקבלי הקצבאות. זהו תוצר ישיר של אפליה שיטתית של נשים, ע"י הדרתן ממוקדי השפעה, מניעת הכשרה הולמת, כבר מילדות, להתמודדות על משרות רווחיות יותר וחלוקת נטל המחייבת אותן לשאת ברוב מטלות ההורות, אחזקת הבית וענייני המשפחה, תוך שמגבילה אותן בעשייתן מחוץ לבית, למשרות משניות ולמגבלות קידום קשות. מתוך המצב המתמשך הנ"ל, נוצרה תרבות בה נשים מתמחות בעיקר בהורות ואחזקת בית בעוד גברים מתמחים בפרנסת המשפחה. ה"התמחויות" הנ"ל מייצרות פוטנציאל שונה לעצמאות כלכלית בין גברים לנשים, שלא לדבר על יכולת עמידה כלכלית שונה במאבקים משפטיים הקשורים לענייני משמורת. עוד תוצר של אותה תרבות הוא "חיבור" אוטומטי בין האם וילדיה, שמאפשר לגברים רבים להתחמק מלשאת באחריות הכלכלית של גידול הילדים, לאחר שנפרדו מהאשה, משום שלכאורה אינם חייבים "בפרנסתה", כבגירה, אחרי שנפרדו. נתון שפורסם בימי מאבק החד-הוריות בשנת 2003, דיבר על 90,000 גברים במדינת ישראל שאינם נושאים בעול הכלכלי של גידול ילדיהם. הרשות המחוקקת באה לרכך את חוסר השוויון המובנה בשיטה, ע"י כך שקבעה שהילדים לא יהיו, עד להגיעם לגיל 6, מטבע מיקוח בידי הוריהם ובייחוד בידי בעל האמצעים ליצירת מאבק משפטי סביב נושא אחזקת הילדים, שהוא האב. היות ו"בעלת ההכשרה" היא האם, יישארו הילדים ברשותה בעוד האב מממש את יתרונו הכלכלי לפרנסתם. אין כאן, מצד המחוקקת, משום הבעת דיעה על השיטה החברתית אלא שימוש במציאות כבסיס למניעת הגדלת הפערים ופגיעה במעמדם של נשים וילדים, מעבר לפגיעה הקיימת. יחד עם זאת, נותנת המחוקקת לאב את הזכות לתבוע משמורת ולהוכיח שהוא משמורן טוב מן האם, והיו בשנים האחרונות לא מעט פסקי דין שפסקו לטובתו של האב. "האבהות החדשה" - טרנד מבורך של מעורבות גבוהה של אבות בחיי ילדיהם, פותחת פתח לאבות הצומחים מתפיסת עולם פטריאכלית ותיקה, לדרוש את ביטול הגנת המדינה על אמהות ודורשת שוויון מבלי לקחת בחשבון את אי השוויון הכללי ומבלי לתת לו פתרונות. זו הזדמנות נפלאה לשימוש בדיאלקטיקה של שוויון על-מנת לפרוץ את גבולות החוק הקיים, ולנהל מלחמות אישיות נגד נשים וילדים, תוך שימוש בכח הכלכלי והחברתי העודף של גברים. ב-18.7.04 פרסמה הד"ר אסתר הרצוג תגובה במעריב, לנושא היוזמה הגברית הזו לביטול חוק חזקת הגיל הרך. גם הד"ר הרצוג מדגישה את העובדה כי החוק הנוכחי אינו מפלה גברים לרעה, אלא מעניק הזדמנות שווה יותר לאמהות וילדים, בתוך חברה בה קיים אי שוויון מובנה ויכולת עמידה כלכלית ומעשית פחותה של אמהות במאבקים משפטיים מתמשכים, הנגזרים (בהכרח ועל-פי הניסיון המצטבר ממדינות אחרות) מהחוק החדש. מצאתי לנכון להדהד בקול נוסף אחר דבריה. לגבי יוזמי החוק, מדובר במגמה של חבורה המתיימרת, במתק שפתיים לכאורה פמיניסטי, להיטיב עם נשים בעוד האג'נדה הסמויה שלהם, כפי שעולה ממכלול דבריהם, אינה משרתת את טובה הילדים או האישה, אלא משפרת את מצבו של הגבר בלבד. מצבו, המועדף ממילא. מי שישלמו את המחיר, כפי שכבר ידוע לנו מהעולם הרחב, הם הילדים והנשים, לעיתים מחיר שאינו בר-פיצוי מהיבטים רגשיים ארוכי טווח. מעט אחרי פרסום מאמרה של ד"ר הרצוג במעריב, העלה טל שחף מעמותת "הורות שווה", מאמר תגובה שכולו שיר הלל לשוויון ההורי. לכאורה - מקסים. בפועל, שחף לא צירף כמקובל בסביבה אתית סבירה, קישור למקור אליו הוא מגיב, אלא בחר לתת ציטוטים קטועים ומוצאים מהקשרם. מה שנשאר מהדהד מקריאת תגובה למקור עלום שכזה, הוא דברי המגיב. טקטיקה מאוד בעייתית, המביעה מוסר מעוות משהו ודמגוגיה לוביסטית שקשה להתעלם ממשמעויותיה לאורך רצף הפעילות של שחף וחבורתו בנושא. תמוה בעיני שעמותת "הורות שווה", המתייחסת לשוויון הורי בכל הטקסטים המופקים ע"י חבריה, מנסה לבטל חוק המעמיד את שני ההורים, שקיים ביניהם אי שוויון מובנה חברתית, בעמדת דיון שווה יותר מול החוק. תמוה גם שהם בוחרים לקדם במקומו חוק המתאכזר הן לנשים והן לילדים, תוך שימוש ציני ב"טובת הילד" ושחיקת המילה "שוויון" עד עפר בניסיון למסך את כוונתם. לפני מס' שנים פנו אלי מעמותת הורות שווה בניסיון לגייס נשים לשורותיהם באמצעות פורומים פמיניסטיים שניהלתי אז. קראתי את החומרים שהועברו אלי ועניתי, כי ייטיבו לעשות אם יעדכנו את שמם ל"עמותת גרושות לא שווה, או איך להיכנס בגרושתי הכי נמוך, הכי מרושע ובאמצעות הילדים - תוך שנחסוך לעצמנו תשלום מזונות". על שאלתי - "האם הייתם הורים שווים לפני הגירושין", זכיתי בעלבונות וירטואליים והכפשות שונות ומשונות, רובן בעילום שם, ברחבי רשת האינטרנט. הודיתי להם אז על התגובות, שאישררו את תחושתי לגביהם. בכל זאת, קיוויתי שיחול שינוי והעמותה תוביל מהלך לשוויון אמיתי שלוקח את מקדמי אי-השוויון המגדרי בחשבון. לצערי, The proof is in the pudding. פעילותם מאז ועד היום, כולל קידום שינוי חוק חזקת הגיל הרך, עידוד "גארדנריזם" במערכת הסוציאלית-משפטית בישראל ולובי מאסיבי בעד "הטבה" לגברים במקום שהחוק מיטיב עימם ממילא - מביעות סאב-טקסט שוביניסטי ופטריארכלי עטוף בעטיפת מלמלה של טקסטים שוויוניים. עצוב לי לראות את הנשים והגברים שנופלים בפח הזה - אנא, קראו גם מעבר למילים. שינוי חוק חזקת הגיל הרך יביא נשים, המרוויחות 30-40% פחות מגברים, אוחזות בביטחון תעסוקתי וגב חברתי-כלכלי רעוע משל גברים, נתונות לאפליה מובנית במערכת המשפט (ע"ע בוגוש-דון ייחיא, מחקר וספר), מותקפות ע"י "עדים מומחים" ממערכות גבריות בתכניהן של רווחה, רפואה וחוק - ל"הפסד" ילדיהם במחיר ניתוק מהאם, עוני נשי רב יותר, מהלכים משפטיים שתוצאתם נקבעת מראש ע"י הפער הכלכלי בין נשים לגברים, השפעה ארוכת טווח - רגשית ופסיכולוגית - על ילדים. אני מחזקת לכן את דבריה של ד"ר הרצוג. _____________________ מאמרה של הרצוג: www.haderech.co.il/parliament110.html שחף: www.haderech.co.il/parliament109.html