אחד מערכי היסוד של היהדות, הוא תשלום השכר בזמן. הלנת השכר היא אחת העבירות החמורות ביותר שבנאדם יכול לעשות. מדינת ישראל, אחרי ככלות הכל, היא מדינה יהודית, לפחות לפי ההגדרה. השר פורז הוא אמנם לא גדול פוסקי הדור, אבל לפחות בנאדם חובה עליו להיות.
כבוד השר דאג להצהיר שלא מוכר כאן המושג הזה: רעב. "אין רעבים בישראל", הוא אמר. אני מזמין את כבוד השר לבקר בעיירות הפיתוח, בשכונות המצוקה, מקריית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום. אנשים כאן רעבים, אדוני השר. הם אולי לא מצביעים פוטנציאלים של "שינוי", שהרי שלוש מכוניות לא חונות להם בחנייה הפרטית ופיליפינית לא הולכת אחריהם באשר הם יילכו. אבל הם רעבים והם ישראלים. הם אזרחים כמוני וכמוך. אולי לא מגיעות להם זכויות מיוחדות, על זה קיים ויכוח. אבל משכורת מגיעה להם.
כבר חודשים ארוכים לא מקבלים עובדים רבים את שכרם, שבין לבין כל הנוגעים בדבר עשו את עבודתם. הם ניסו להשמיע את קולם, ההסתדרות כבר הודיעה שתחזיר את עם ישראל למצרים מיד אחרי החגים, העיתונאים כתבו פה ושם, שר האוצר וכנופייתו דאגו להסביר ש"הקופה הריקה" ו"צריך לדחוף את המכונית כדי לצאת מהבוץ", בזמן שיאיר נתניהו חגג מסיבת בר-מצווה מפוארת לחוף הכנרת, שמוזמניה לא הגיעו בהסעות מאורגנות אלא במסוקים שהביאו מהבית.
אז איך אתה ישן בלילה, פורז קטן שלי?
הרשה לי לספר לך, כבוד השר, שהילדים של עובדי הרשויות, נערים בני גילי, ישנים רעבים. קמים רעבים. פתחו את שנת הלימודים רעבים. ובכלל, כבר תקופה ארוכה שהם לא ממש שבעים.
הפוליטיקה לא מעניינת אותם, אדוני השר. מושגים בכלכלה לא מעניינים אותם, ואפילו דעתך המלומדת לא מעניינת אותם. הם רוצים רק דבר אחד, שנראה לכאורה נורא פשוט, אבל במדינה מוכת הגורל הזאת אפילו את זה הפכו לטרגדיה. הם רוצים את שכרם, הם רוצים להתפרנס בכבוד ולחיות בכבוד ולשלם תשלומים בכבוד ולהזדקן בכבוד.
אז איך בדיוק אתה ישן בלילה פורז קטן שלי?
איך באמת אתה ישן? כשאתה מכהן כשר בממשלה יהודית, דמוקרטית, ישראלית שאמורה לייצג את כלל אזרחיה, בזמן שאתה דואג רק לאלו שסועדים איתך במסעדות הפאר ויוצאים איתך להצגות ונהנים ממאווי החיים בצורה שרק הם יכולים להנות ממנה. שהרי חלק גדול מהציבור, חלק שרק הולך וגדל, רעב פה והוא לא רעב לסושי, כבודו, הוא רעב ללחם.
אז איך אתה ישן?