לענין "ווידוא ההריגה" של הילדה בת ה-13 קודמת השאלה, מדוע נהרגה בכלל. חסרות לנו תשובות על השאלות הפשוטות ביותר. למשל, החייל בעמדת ה-ש.ג. זיהה "ערבייה" במרחק של "כ-100 מ' מתחת למוצב" והתצפיתן השיב: "חיובי. זו ילדה קטנה. היא רצה כרגע במגמה מזרחה. מדובר בילדה בת 10 בערך. "שאלה: החיילים שירו את היריות הראשונות ראו מה שראה התצפיתן, ידעו שזו ילדה? אם כן, מדוע ירו בה? אחרי הירי הראשון אמר התצפיתן: "מאחורי מחפורת. חצי מטר ממנה. מתה מפחד. הפגיעות היו ממש על ידה, סנטימטרים ממנה". שאלה: אם את זאת ראו בשלב הזה גם היורים, מדוע הפכו את מי ש"מתה מפחד" למתה ממש? והמ.פ., שאמר בקשר "בצענו ירי והרגנו אותה", האם ידע שהוא "מבצע" בילדה קטנה?
בכתב האישום ייוחס לו, שאמר "להרוג כל מי שזז, גם בן 3". אם לפקודה הזאת צייתו החיילים, איך לא הבחינו שזו פקודה בלתי חוקית בעליל?
מומחים אומרים, שגם אם היה מטען נפץ בילקוטה של הילדה, היא יכלה לסכן את החיילים שישבו בעמדה המבוצרת לכל היותר ממרחק של 15 מטר, ואין חולק שהיריות נפתחו ממרחק הרבה יותר גדול.
הועלתה טענה רצינית, שהילדה נשלחה כפתיון, והא ראייה - מפקד מחלקה שיצא לקראת הילדה נורה על-ידי צלף, ורק המחסנית שנשא על חזהו הצילה אותו ממוות. בהנחה שאכן כך היה, עלינו להתמודד עם השאלה - האם מותר להרוג "פתיון" כזה אם ניתן להימנע מכך? הלא את שולחי הילדה - מותה לא ירתיע. להיפך, להם נחוץ דם ילדים לשמן בו את גלגלי תעמולתם. ואפילו נניח שהילדה, שטופת מוח, פעלה ביודעין בשירות הטרור - בהנחה שניתן למנוע את מותה מבלי לסכן חיילים - האם מותר להורגה בדם קר?
בסוף - והכל, בכפוף לכך שהדיווח בתקשורת נכון - התקרב המ.פ אל הילדה השוכבת וירה בה 2 יריות. לא ברור, אם הילדה באותה השעה עוד לא נפגעה. אם כן, למה ירה בה המ.פ. שעמד ממש מעליה, לאחר שלא סיכנה עוד איש? ואם היתה פצועה (כעדותו של חייל: "לא היה ברור אם מתה, ואז ירה 2 יריות"), האם לא היתה עליו חובה לקרוא לעזרה ראשונה כדי להצילה?
נוכח השאלות האלה, קורעות הלב - השלב האחרון, הברברי, של ירי צרור לתוך הגווייה - חשיבותו משנית. גם כתב האישום וגם הוויכוח הציבורי סטו מן העיקר והתרכזו בטפל.
טענת "מלחמה, לחץ ושחיקה" אינה קבילה, אם פקודת הירי היתה בלתי חוקית בעליל. נימוקים כאלה יכולים לשמש להמתקת העונש, ובמקרים קיצונים - להמרת אישום, מרצח להריגה.
תגובתו התקיפה של הרמטכ"ל גם היא לוקה בחסר. זה אינו המקרה לדבר בשפה מכובסת על "ארועים חריגים" והדגש אינו יכול להיות על "אמינות הדיווח". וכי מי שביצע פשע ידווח עליו אמת? הלא הדיווח הכוזב לא בא אלא לחפות על מעשה שעושהו יודע שהוא אסור!
גרועה מן האדישות הנפשית והקהות המוסרית - צביעותו של "מחנה השלום", שמצא לו עילה להעלות גרא את סיסמתו החבוטה "הכיבוש משחית", לרקוד ריקוד פוליטי על דמה של הילדה הקטנה והמסכנה. המוצב גירית מונע הברחת נשק בציר פילדלפי, אינו שומר על התנחלויות. וכי כאשר יגיעו לשמאל "ימות המשיח", ומוצב כזה ישמור על גדר גבול, ומשם יירו חיילים על ילדה קטנה - גם אז יאמרו "הכיבוש משחית"?
פרשת מותה של אימן אל-המס אינה שייכת לימין או לשמאל. אין לחפות עליה בפטריוטיזם מלאכותי וגם לא לנצלה למטרות תבוסניות ופציפיסטיות. כל צביעות בנושא הזה רק תעמיק את השפל המוסרי. הטרגדיה הזאת שייכת אך ורק להיבט האנושי ולצווי האלמנטרי המחייב אותנו כבני אדם: לא תרצח! יש להפשיט אותה מן הדה-הומניזציה של ה"איזמים" למיניהם ולהחזירה אל מחוזות עשיית הדין, המשפט והצדק מחד, והחמלה, הצער, החרטה ובקשת המחילה, מאידך.