אם חשבתם שהפוליטיקאים שלנו ירדו לשפל המדרגה בציניות, באגוצנטריות, ובצפצוף על הבוחר, הנה באה מפלגת העבודה, שחברי המרכז שלה בחרו את שריה בשיטת "מצעד הפזמונים", שקבל עם ועדה, ללא בושה, שמו ללעג ולקלס את הדמוקרטיה הרופפת שלנו.
בבחירת שריה לממשלה, הציגה בפנינו מפלגת העבודה תיאטרון אבסורד הזוי, שקשה להאמין שהיה מתקבל במדינה דמוקרטית שפויה. ומה שמדאיג, שכל הפרשנים הפוליטיים של התקשורת המגוייסת שלנו נאלמו דום נוכח הפרסה הזאת - שתיקה שאינה מקובלת עליהם במקרים אחרים.
ועל מה הצעקה? מפלגת העבודה קיבלה כאתנן, כדי שתואיל להצטרף לקואליציה, שלל רב של תיקים: מ"מ ראש הממשלה, 7 תיקי שרים ועוד שני סגני שרים.
ישבו חכמי העבודה על המדוכה, שבעה ימים ושבעה לילות, כיצד יחלקו את השלל בין חברי הכנסת הרעבים לשררה שהתייבשו חודשים ארוכים באופוזיציה. עד שנפל האסימון, התאבך העשן הלבן והתקבלה ההחלטה הגאונית:המתמודדים על התיקים ייבחרו בשיטת "מצעד הפזמונים". שבעת התיקים המיועדים לאותם ח"כים מאושרים שיזכו במירב הקולות, יוצגו על המדף כבחנות צעצועים. זה אשר יזכה במספר הקולות הרב ביותר, יכנס הראשון לחנות הצעצועים ולו תהייה גם זכות הראשונים לבחור לעצמו את הצעצוע הנחשק ביותר. אם נפשו יוצאת דווקא למכונית המירוץ הנוצצת, אפילו שאין לו כל מושג בנהיגה, המכונית כולה שלו. למרות שהוא חסר רשיון נהיגה, זכותו להתרווח מול ההגה, ללחוץ על דוושת התאוצה, ולדהור בחריקת צמיגים לג'ונגל התנועה שלנו.
הבא אחריו בתור, זכאי לבחור מבין הצעצועים שנותרו על המדף את זה שתחפץ נפשו. ואם חשקה נפשו דווקא במטוס, אפילו שלא עבר קורס טיס, המטוס כולו שלו והוא רשאי להמריא מייד לשחקים.
רבותי, ממשלת ישראל אינה חנות צעצועים, ומשרדי הממשלה אינם כלי משחק. השרים קובעים את עתידנו ואת עתיד ילדינו. לא יעלה על הדעת שח"כ, אפילו שזכה במירב הקולות, יבחר לו תיק כאוות נפשו בהתאם לגחמותיו, ללא כל קשר לכישוריו ולניסיונו. זוהי אנרכיה ותוהו ובוהו שלטוני.
אם חשבנו שהמימשל שלנו הדרדר לשפל המדרגה בגלל הפוליטיקאים הציניים, הנה באה שיטת "מצעד הפזמונים" ההזויה והוכיחה שעדיין לא הגענו לשאול תחתיות.