פרשת וידוא ההריגה של הילדה בת ה-13 ברפיח, העלתה לדיון ציבורי נוקב את סוגיית מהימנות התחקיר המבצעי בצה"ל. הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון, הגן בנחישות על התחקיר המבצעי והדגיש בנימת התרסה וביקורת כנגד מערכת המשפט האזרחית - בקובעו כי "לתחקיר המבצעי - אין תחליף", וכי: "שום חקירה חיצונית מלווה במשפטנים ועורכי דין לא תביא לחקר האמת, אלא להיפך".
לעומתו, עתירה לבג"צ שהוגשה לא מכבר מאיימת לשמוט את הקרקע המשפטית והמוסרית מתחת לתחקיר המבצעי בצה"ל, ולהכריז עליו ככלי לא מקצועי ובלתי אמין. עו"ד מיכאל ספרד המייצג את בריאן אייברי (24), פעיל ארגון ISM אשר נפצע באורח קשה מאוד בפניו, ככל הנראה מירי כוח צה"ל, דורש כי בג"צ יורה לצה"ל לפתוח בחקירה פלילית לבירור נסיבות פציעתו של העותר, לאחר שהתחקיר המבצעי שבוצע בעניינו, "כשל במיצוי חקר האמת".
לשיטתו, מוסד התחקיר המבצעי פשט את רגלו, כפי שהוכח ברצף מקרים בהם נפתחה חקירה פלילית אשר מסקנותיה עמדו בסתירה מוחלטת אל מול ממצאי התחקיר הראשוני, ואף הניבו הגשת כתבי אישום חמורים כנגד החיילים החשודים.
עתירתו של ספרד מצביעה, אפוא, על פגמים מהותיים בתחקיר המבצעי, המחייבים חשיבה מחודשת באשר למתודולוגיה של התחקירים בכללם. בראש ובראשונה, אמורים הדברים באשר לאי החלת דיני הראיות על התחקיר הצבאי, וניהולו ע"י הדרג הפיקודי, שבד"כ נעדר השכלה משפטית. לרוב, אין בידיו הכלים המקצועיים הבסיסיים כדי למצות חקירה, בניגוד לחקירה המתבצעת ע"י הגורמים המשפטיים במסגרת החקירה הפלילית.
יתרה מכך, צה"ל מסתמך בתחקיר המבצעי אך ורק על עדויות צד אחד (חיילי צה"ל) אשר עשויים להיות ניזוקים מתוצאות חקירה זו, ולפיכך הם באופן בסיסי בעלי עניין להימנע מהפללה עצמית במסגרת התחקיר, מחשש שהפרקליטות הצבאית תורה על הגשת כתבי אישום.
מעבר לזאת, קיים קושי לברר הפרטים לאשורם כאשר התחקיר מתבצע בתוך תא "המשפחה", כלומר: בתוך היחידה הצבאית עצמה, שבה גם המפקדים המנהלים התחקיר עשויים להיות בעלי אחריות משותפת וישירה לסיבה שבגינה נפתחה התחקיר בראשיתה.
פרשת אייברי חשפה עובדה מדהימה נוספת, ולפיה צה"ל אינו מתמצא, ואף מתעלם, ביודעין, מהראיות ומהעדויות הרלוונטיות לפרשיות הנחקרות. בפרשה זו, התחקיר המבצעי לא כלל גביית עדויות מעדי הראייה ונשען כולו על דיווחי חיילים שפעלו בגזרת ג'נין. עדויות אלה, אשר חלקן תועדו ופורסמו ברשת האינטרנט, ואשר סתרו את עדויות החיילים, לא שימשו את המפקדים עת שבחנו התחקיר. גם לאחר פניות חוזרות ונשנות מצד בא כוחו של אייברי, נמנע צה"ל מלזמנם למסירת עדות. הייתכן כי רשאי צה"ל להימנע במכוון מלהתייחס לעדותם של הנכוחים בזירת האירוע?
במקרה דנן נראה, אפוא, כי בעקבות עתירתו של בריאן אייברי יידרש בג"צ לאקטיביזם שיפוטי ע"מ לנער את מוסד התחקיר הצבאי, וזאת במקום בו הרשות המבצעת, אשר מפקחת על צה"ל, נכשלה בתפקידה.
__________________
הכותב הינו סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה